חלוקת רכוש בדירה שנרכשה ושופצה ברובה מכספים של פיצויי נזיקין

א.   רקע כללי

בפנינו תביעה לחלוקת רכוש. הצדדים נישאו בנישואין אזרחיים בחו"ל בברית המועצות בשנת 1985, בהיות הבעל אינו יהודי. לאחר שהזוג עלה לארץ, הבעל עבר גיור בשנת 1992, אך בני הזוג המשיכו את קשרם כמקודם ולא נישאו בחופה וקידושין. נולדו להם שתי בנות משותפות, אשר הן כיום בגירות.

בשנת 2004 עברה האישה תאונת עבודה קשה, אשר הותיר אותה במגבלות פיזית וגם גרם לה נכות נפשות, כולל דיכאון פוסט־טראומטי (PTSD). מצבה הנפשי החמיר בעקבות מות הוריה מספר שנים אחרי זה. בצירוף המגבלות הפיזיות ומצבה הנפשי, נקבעה לה מביטוח לאומי נכות 100% לצמיתות באמצע שנת 2008, רטרואקטיבית ליום י' בחשוון תשס"ז (1.11.2006). בעקבות התאונה, קיבלה האישה במשך השנים מחברות ביטוח "**" ו"א." ומביטוח לאומי כספי פיצויים ומענקים בסכום העולה על מיליון ש"ח.

בני הזוג גרו בתחילה בקומה שלישית. לאחר התאונה, שהקשתה מאוד על האישה לעלות לשם, הצדדים חתמו על חוזה לרכישת קוטג' קומת קרקע בסוף שנת 2007. באמצע שנת 2008 השלימו את הרכישה והחלו בשיפוצים נרחבים, שנועדו גם להתאים את הבית לצרכי האישה.

בסוף שנת 2010 הבעל עזב את הבית, לאחר הידרדרות היחסים בין בני הזוג, וביום ט"ו בשבט תשע"א (20.1.2011) הגיש לבית הדין תביעת גירושין כרוכה בחלוקת רכוש. האישה תבעה שלום בית, וביקשה מבעלה שיחזור אליה, אך הבעל עמד על דעתו להתגרש. הבעל נשאר מחוץ לבית עד תחילת שנת 2013, כאשר חזר ליחידת דיור נפרדת בבית. התנהלו במקביל דיונים בחלוקת הרכוש, בעיקר מסביב לחלוקת הבית.

ביום ל' בסיוון תשע"ה (17.6.2015) החליט בית הדין שלאור העובדה שהצדדים נישאו בחו"ל בהיות הבעל אינו יהודי, ולא חידשו את הנישואין בחופה וקידושין או אפילו בנישואין אזרחיים חדשים לאחר הגרות, יש להתיר את נישואיהן ללא גט. בכך, נשאר רק נושא חלוקת הרכוש.

בחוות דעת האקטואר גד שפירא, שהתעכבה הרבה עקב המתנה ממושכת למסמכים הנדרשים, ציין שמספר סעיפים תלויים בהכרעה משפטית של בית הדין. בנוסף, הצדדים העירו כמה הערות וגם ביקשו לכלול דברים נוספים בחוות הדעת.

בהחלטה מיום ט"ו בתמוז תשע"ה (2.7.2015) דרש בית הדין מהצדדים להעביר את שארית החומר לאקטואר, וקבע שבית הדין יכריע בשלוש סוגיות בלבד: 1. חלק כל אחד מהצדדים בדירת המגורים. 2. דמי שימוש בדירה שהבעל שכר. 3. דמי הפיצויים שקבלה האישה מחברת הביטוח.

ב.   טענות הצדדים בחלוקת הרכוש

בעניין הדירה:

בית הדין מינה את השמאי לאון פרץ להעריך את שווי הדירה. ביום כ"ו בכסלו תשע"ה (18.12.2014) נקבע ערך הדירה בסך 1,680,000 ש"ח.

לטענת ב"כ האישה, הבית נרכש ושופץ בעיקר מכספי הפיצויים של האישה, כאשר השתתפותו של הבעל במימון הרכישה מסתכמת במחצית חלקו בדירה הקודמת לאחר סילוק המשכנתה. על פי חישוביה, חלקה של התובעת ברכישת הדירה ובשיפוצה היא 942,178 ש"ח: 752,128 ש"ח מכספי הפיצויים ועוד מחצית היתרה מהדירה הקודמת בסך 190,050 ש"ח, וחלקו של הבעל היא 190,050 ש"ח בלבד.

ביום י"ג במרחשוון תשע"ג (29.10.2012) הגישה בקשה לסעד הצהרתי שחלקו של הבעל בדירה הנוכחית הוא עשרים אחוז בלבד.

היא הדגישה את סעיף 5 (א) (2) בחוק יחסי הממון אשר חורג מאיזון נכסים: "גמלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על יד המוסד לביטוח לאומי, או גמלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על פי חיקוק לאחד מבני-הזוג בשל נזק הגוף, או מוות". בשל כך, לטענתה, אין לבעל כל זכות בכספי הפיצויים.

כמו כן, ציינה את סעיף 8 (2) בחוק יחסי ממון אשר מעניק לבית הדין סמכות בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת "לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע". לדבריה, הבעל ניצל את תמימותה ומצבה הנפשי של האישה לרשום את הדירה על שם שניהם בשווה, על אף תרומתה הגדולה של האישה ברכישת הדירה ובשיפוצה. בכך, יש לקבוע את זכותו של הבעל רק כפי חלקו במימון הדירה – עשרים אחוז בלבד.

לטענת ב"כ הבעל, רק גמלה שמתקבלת כתשלום חודשי לקיום שוטף הוצא מכלל האיזון. הוא הפנה לפסק דין של השופטת נילי מימון (תיק משפחה 14702/97, פדאור: פ"מ משפחה ס 289), בעניין נכה צה"ל אשר קבל מענקים לצורך רכישת "רכב רפואי" ודירה, שצמצמה את החריגה של סעיף 5 (א) (2) בחוק יחסי הממון. בנוסף, מכיוון שכספי הפיצויים התמזגו עם כספים משותפים לרכישת דירה משותפת אשר גרו בה הצדדים, האישה גילתה בזה כוונת שיתוף, ואי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה באופן רטרואקטיבי לזכות לאישה חלק לפי חלקה במימון, כמבואר בפסק הדין הנ"ל. בכך, זכאי הבעל למחצית הבית, ואף לכספי הפיצויים הנותרים ביד האישה.

בנוסף, תובע הבעל דמי שימוש ראויים לתקופה שבה שהה מחוץ לבית, ואף דרש שתשתתף האישה בשכירות שנאלץ לשלם בתקופה זו. גם עתה, כשחזר הבעל לבית, הוא גר רק ביחידת דיור, כאשר האישה דרה בעיקר הבית, ומגיעים לו הפרשים של דמי שימוש ראויים לאור זכותו השווה בבית (לטענתו).

ב"כ האישה דחתה את תביעה לדמי שימוש בטענה שהבעל עזב את הבית מרצונו. האישה לא מנעה את הבעל מלחזור לשם, ואדרבה, ביקשה ממנו שיחזור. לכן, אין לחייב אותה בדמי שימוש ראויים.