חלוקת רכוש - כריכה

ביום ד' תמוז תשס"ח 10.07.08 ניתן פסק דין חלקי בענייני הצדדים. נשתיירו להשלמת הדיון נושאים אחדים, בעיקר בעניין רכוש וחלוקתו וכן ענייני מזונות האשה. ב-4.01.2012 נתקיים דיון משלים ופס"ד זה בא להשלים את החסר בפסה"ד הנ"ל.

בדיון האחרון עמד ב"כ האשה על הצורך ההכרחי של האשה לקבל לבעלותה את חלקו של הבעל בדירה ותמורת זה היה נכון לוויתורים מצד האשה בזכויות הפנסיה וחסכונות הבעל. ב"כ הבעל התנגדה לכך נחרצות אולם נתנה את הסכמה והתחייבות  (בקאג"ס של הבעל) שכל זכות כספית שנתגלתה או תתגלה בעתיד הרשומה ע"ש הבעל תזכה האשה במחצית מזכות זו.

בדיון הוסבר לב"כ האשה שהדרישה של האשה לקבל מעבר למחצית הדירה אינה מגובה בנימוקים הלכתיים או משפטיים, ולכן לאור התנגדות הבעל לא יוכל ביה"ד להיענות לכך. בעניין מזונות האשה לא הועלו טענות בע"פ אולם בחומר הכתוב שלפנינו מגישים שני הצדדים את עמדתם בהרחבה.

לאחר העיון בחומר שבתיק ובפרוטוקולים של הדיונים השונים, ביה"ד פוסק:

א. חיוב האשה לקבל את גיטה

ביה"ד חוזר על הפסיקה מיום 10.07.08, כי מצווה על האשה לקבל את גטה. אין מקום כלל לעכב את סדור הגט בגין עניני הרכוש או המזונות. התיק של הצדדים נמשך כ-8 שנים ללא הצדקה. ביה"ד מוצא לנכון להזכיר כי בקביעת סך הכתובה  (בסך 120 אלף ש"ח) יש מרכיב של פיצוי. פיצוי זה הוא ע"מ להביא לסידור גט והוא פיצוי לאשה על הפסד זכותה להמשיך את נשואיה. באם מתן הגט יעוכב על ידי האשה עשוי ביה"ד להפחית את הסך של מרכיב הפיצוי.

באם האשה תעכב את הגט, עשוי ביה"ד להזדקק גם למתן צווי הגבלה.

ב. בעניין דירת הצדדים

ב"כ האשה לא השמיע כל טיעון הלכתי או משפטי נגד חלוקת הדירה או תמורתה בחלקים שווים לשני הצדדים. לפיכך ביה"ד פוסק כי דירת הצדדים תימכר למרבה במחיר והתמורה  (לאחר ניכוי החובות שעל הדירה) תחולק בשווה בין הצדדים. כל צד יכול להיות שותף בהתמחרות. הביצוע של המכירה מעוכב בינתיים עד למציאת פתרון חוקי למדור לבן הצדדים שהוא עדין קטין. ב"כ האשה לא טען לעיכוב זה, אולם יתכן והוא הסתמך על הסכם שנערך בביה"ד לזכות המגורים של האשה לתקופה בה הילד בחזקתה  (הסכם שלא אושר סופית).

הסדרת המדור לקטין עם אמו תהיה ע"י ביה"ד האזורי, ולעניין זה יש לקבוע את חיובי האב במדור הבן. פסק הדין למזונות הבן מבוסס עד כה על העובדה שהבן מתגורר עם אמו בדירת הצדדים. אולם מכירת הדירה מחייבת קביעת גובה תשלום המדור, ועי"כ ימצא ביה"ד את המסגרת להבטחת מדור קבוע וחוקי לבן.

בית הדין האזורי יקבע לאחר מכן את סדרי המכירה של הדירה. אם יראה צורך יהיה רשאי לחדש את המינוי של כונסי הכנסים שניתן על ידו.

ג. רכוש וכספים שנצברו בחיים המשותפים

• א.        שני הצדדים הצהירו בדיון כי קיים סכום בו הבעל עומד לזכות, מתקופת השיתוף, בסך 76 אלף ש"ח. האשה זכאית לקבל מחציתו של הסכום 38 אלף ש"ח. אם תבחר לקבל סכום זה אזי ינוכה סכום באותו ערך  (38 אלף ש"ח) מסך הכתובה, בהתאם לפסק הדין מיום ז' תמוז תשס"ח 10.07.08 סעיף ה'.
• ב.        כל זכות כספית נוספת הרשומה ע"ש הבעל, שתתגלה על ידי האשה על יסוד הצו לגילוי מסמכים שניתן ב - 10.07.08, תזכה בה האשה במחצית מערכה. על כך נערך עם הבעל קנין התחייבות שקיבל בקאג"ס. האמור בזה כפוף לכך שהזכות שתחולק נצברה בתקופת החיים המשותפים. על כן, לכשימצאו כלל הזכויות, יקבע ביה"ד האזורי את מועד הקרע ואת קיום החלוקה כנ"ל. על הזכויות שיגיעו לאשה על יסוד האמור בסעיף זה יחול ג"כ הקיזוז מהכתובה, כפי שנפסק בפס"ד מיום 10.07.08 סעיף ה.
• ג.         האשה זכאית לממש את גבית הכתובה בקיזוז בסך 38 אלף ש"ח עם קבלת הגט. האפשרות לגילוי סכומים נוספים בני איזון לא תעכב את גבית הכתובה, אולם, אם יתגלו כאלה, האשה תחויב להשיב את הסכומים שתזכה בהם מכח האיזון עד גובה הכתובה  (120 אלף ש"ח).

ביה"ד האזורי יהיה המבצע של האמור לעיל. ביה"ד האזורי רשאי גם להגביל את תקופת איסוף הנתונים ע"י האשה, נוכח העובדה שהכלים לאסוף הנתונים אודות רכוש הבעל הועמדו לרשותה לפני כבר למעלה משלש שנים.

ד. מזונות האשה

מזונות האשה נפסקו על ידי ביה"ד האזורי ב - 11.12.2003 בסך 1, 750 ש"ח לחודש. מזונותיה הנ"ל הוקפאו על ידי ביה"ד האזורי בתאריך 11.11.2004. האשה עתרה אל בביה"ד הגדול כנגד הקפאת ההליכים. בפס"ד "ההקפאה" של ביה"ד האזורי כותב ביה"ד כי על פי טענות הבעל יש יסוד לערער על זכות האשה למזונות בגין חומר המצביע עליה כמורדת.

ביה"ד הגדול שקבע את זכות האשה לכתובה בפס"ד מיום כ"ז אלול תשס"ז, קבע גם כי אין האשה נחשבת למורדת, ולכן ביטל ביה"ד בפס"ד מיום 10.7.08 את ההקפאה וחייב את הבעל בתשלום מזונות האשה החל ביום 11.11.2004 עד ליום השלשת הכתובה בסך 120 אלף ש"ח, והשאיר את קביעת גובה המזונות לביה"ד האזורי. אולם ביה"ד האזורי התעלם מפסיקת ביה"ד הגדול ולא קבע את סכום ולא חייב את הבעל אלא השאיר זאת לבוררות לאחר הגט. יתכן וביה"ד האזורי עשה כן משום שלא רצה לעכב את מתן הגט הנמשך זה מכבר.