חלוקת רכוש - דירת מגורים

בתיק זה עשינו מאמץ רב מאוד, בעזרתם האדיבה של ב"כ הצדדים, לסיים את פרשת ההתדיינות בסידור גט ובפסיקה מהירה במחלוקות שביניהם.

הגט סודר ביום י"ט בטבת תשס"ז, והודענו כי פסה"ד ינתן תוך חודש ימים ממועד סידור הגט, ובינתיים תישאר המערערת בדירה.

ביום כ"ו טבת תשס"ז התקיימה ישיבה לבירור בעל פה של מחלוקות הצדדים.

עברנו על התיקים ועל החומר הרב שבהם, וזו הכרעתנו:

אנו מאמצים את חוות דעתו של פרופ' דב פרימר שמונה ע"י ביה"ד האזורי, על כל מרכיביה.

נציין בקיצור את הנימוקים לכך:

א) מעמדו של פרופ' פרימר 

פרופ' פרימר מונה ע"י ביה"ד האזורי ביום 10.8.05 (היות ולא ניתן לציין תאריך עברי בחלק מן הממצאים, אציין מכאן ואילך רק את התאריך הלועזי). מעמדו נקבע "כמומחה מטעם ביה"ד", ולא כבורר. משום כך לא מדובר בפס"ד של בורר, על כל המשתמע מחוק הבוררות, אלא "כחוות דעת" שתוגש לביה"ד, ורק ביה"ד יפסוק בסופו של דבר. יצוין, שאין מחלוקת שחלוקת הרכוש תיעשה לפי המקובל בחוק האזרחי.

חוות הרעת ממליצה לתת למערערת 20% מערך הדירה, בגין השקעות ובגין פיצוי. ביה"ד האזורי לא קיבל את חוות הדעת, וקבע כי האשה תקבל רק 10% מערך הדירה.

ב) מעמדה של הדירה

מדובר בדירה שנרכשה ע"י המשיב לפני הנישואין. המערערת דורשת את מחציתה בגין פסיקות שונות של בתי משפט הנותנות לדירת מגורים "מעמד על" בנכסי המשפחה, ועושות אותה לנכס משותף, גם אם נרכשה ע"י צד אחד לפני הנישואין. המשיב סבור שלא מגיע לה דבר.

ג) השאלה המשפטית

על הצדדים חל חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973, שכן הם נישאו בשנת 1977. בחוק זה קיימים שני סעיפים מפורשים השוללים שיתוף נכסים בנכס שהיה למי מן הצדדים קודם הנישואין.

כך נאמר בסעיף 4 לחוק:

"אין בכריתת הנישואין או בקיומם כשלעצמם, כדי לפגוע בקנינים של בני הזוג, להקנות לאחד מהם זכויות בנכסי השני או להטיל עליו אחריות לחובות השני".

בסעיף 5(א)(1) לחוק נאמר:

 "עם פקיעת הנישואין עקב גירושין...זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג, למעט: נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין".

מן האמור עולה שכל נכס - אין בחוק יוצא מן הכלל - שהיה למי מן הצדדים ערב הנישואין, אינו בר איזון.