חלוקת רכוש, קביעת מועד הקרע ותשלום שכר דירה ראוי

הצדדים  נישאו בתאריך ה-12/10/99, ונולדו להם שלשה ילדים משותפים: בן (9),  בת (8) ובת (7). ראשיתו של הסכסוך בשנת 2003 מועד בו הוגשה תביעת הגירושין הראשונה על ידי הבעל, ומאז ועד היום מלווה אותם הסכסוך הקשה הזה - בבית ובחוץ. בבית - במריבות והתכתשויות שונות. בחוץ -  בסדרות של תביעות משפטיות הדדיות בנושאי הגירושין, הרכוש והקטינים בערכאות השונות.

במשך השנים הללו נעשו ניסיונות למכביר לצורך השכנת השלום בבית. שנים מהניסיונות הללו אף הבשילו לכדי הסכמי שלום בית, אולם גם ההסכמים הללו לא הביאו מזור ותרופה לסכסוך המתמשך. תוך זמן קצר ההליכים המשפטיים חזרו, והמחלוקת בין הצדדים החריפה, וביתר שאת. והפעם,  כל צד משתמש בהסכם כדי לנגח את הצד השני ולהאשימו בהפרתו.

בתאריך 21/08/08, כרתו הצדדים הסכם גירושין שאושר על ידי בית המשפט לעניני משפחה בכפר סבא. בהסכם זה נקבע, בין היתר, שהם יתגרשו בהסכמה רק לאחר שתנתן הכרעה סופית בעניני הרכוש - בבית הדין הרבני, שהסמכות בנושא זה מסורה בידו.

בתאריך 05/09/08, עזב הבעל את דירת המגורים. לדבריו הוא נאלץ לעשות כן לאחר שחייו הפכו לבלתי נסבלים, וההחלטה בדבר גמלה בליבו בגין הרחקתו מהבית ע"י המשטרה, לדבריו בשל הגשת תלונת שוא במשטרה ע"י אשתו. עובדה זו היתה מבחינתו ה"מכה בפטיש", או ליתר דיוק ה"מסמר האחרון" בארון הקבורה של חיי הנישואין הכושלים הללו. לדברי האשה התלונות במשטרה היו על רקע תקרית אלימה שהוא הפגין כלפיה. לדבריה, בשל מחלת הסוכר של הבעל, הוא סבל מחוסר יציבות דבר שהשליך על התנהגות אלימה מצידו כלפיה.

לאחר כריתת ההסכם הנ"ל בבית המשפט, נערכו לפנינו שלשה דיוני הוכחות ארוכים וממצים בנושאי הרכוש: ביום ט"ו בטבת התשס"ט, 11/01/09, ביום ז' בשבט התשס"ט, 01/02/09וביום ט"ז באדר התשס"ט, 12/03/09.

לאחר מכן, הגישו באי כוחם של הצדדים את כתבי סיכומיהם.

עיקרי טענות הצדדים

הצדדים חלוקים במספר נושאים: בנוגע לחלוקת דירת המגורים, ובנוגע לחלוקת הכספים - והזכויות הממוניות שלהם. בנושא האחרון, סלע המחלוקת ביניהם נטוש אודות קביעת מועד הקרע שעל פיו יש לחשב את הזכויות הללו. טענה נוספת שאותה העלה הבעל היא באשר להברחת כספים שונים ע"י האשה מהחשבון המשותף. עוד הוא תובע מהאשה תשלומי דמי שכירות מאז עזיבתו את דירת המגורים המשותפת.

א.      דירת המגורים

מדובר בדירה שברחוב [...] בעיר [...], אותה רכש הבעל (ה"תובע") כשנה וחצי לפני הנישואין, בתאריך 21/04/98, ונרשמה על שמו בלשכת רישום המקרקעין. על עובדה זו אין כל מחלוקת. עם זאת ביחס לדירה הופכת האשה (ה"נתבעת") לתובעת. לדבריה,  נכון אמנם שמבחינה פורמאלית הדירה רשומה על שמו של הבעל, והיא אכן נרכשה על ידו קודם הנישואין, אך למרות זאת יש לראות בה כבעלים משותפים לדירה הזו. דירה זו נרכשה מקבלן שפשט את הרגל והיה צורך להשקיע בה כספים שונים להשלמת הבניה כמו בחיפוי חיצוני של אבן, בשיפוצים, ברכישת כלים סניטריים ועוד. לדבריה, הכספים הללו הושקעו מכספיהם המשותפים.

טוען בא כוחה של האשה, עוה"ד רמי צוברי, שמבחינה משפטית יש לראות במרשתו כשותפה בנכס מטעם נוסף. לדבריו, יש לראות בחיים משותפים בדירת מגורים ככוונת שיתוף מצידו של הבעל. לשם כך הוא מצטט מספר פסיקות של בתי המשפט שמהן עולה שיש לתת לדירת המגורים מעמד והתייחסות מיוחדת ומועדפת ביחס לזכויות רכושיות אחרות. הסיבה לכך היא מאחר והדירה מעצם טבעה נחשבת כנכס משפחתי מובהק שבו קבעו בני הזוג את מרכז חייהם המשותפים. וכלשונו של השופט א' רובינשטיין ב- ברע"מ 5939/04 פלוני נ' פלונית , נט (1) 665-

"רוח העידן פותחת דלתות לגישה שאיננה פורמאלית בלבד הנאחזת ברישום הנכס, אלא בוחנת מצבים חברתיים ואישיים למהותם מרחפת על פני הפסיקה מזה שנים באשר לשיתוף הנכסים גם לגבי נכסים שנרכשו לפני הנישואין ובמיוחד דירת המגורים".

מנגד, טוען הבעל, באמצעות בא כוחו עוה"ד אברהם שלג, שיש לדחות טענות אלו, ממספר טעמים:

1.     מדובר בדירה הרשומה על שמו של הבעל ונרכשה מלפני הנישואין, עובדה שיש בה בכדי לשלול כל טענה מצד האשה לזכות ממונית כלשהיא בדירה. ובאשר לטענת השיתוף מצידה של האשה בשיפוצים וברכישת הכלים הסניטריים, אף דינה של טענה זו להדחות. לא יתכן ששיפוצים חיצוניים יחשבו כהקנאה וכהוראת בעלות בגופה של הדירה, בפרט כשהללו נעשו מכספי הבעל בלבד! לדבריו, האשה  כלל לא עבדה עד לשנת 2004, אלא למדה והשלימה את השכלתה האקדמאית, והוא זה שפרנס את המשפחה.

2.     עוד מצביע בא כוחו של הבעל על הסכם שכרתו הצדדים בתאריך 01/06/04 בבית המשפט לעניני משפחה בכפר סבא שבו הוסכם שכל התביעות שהגישה האשה בנוגע לשיפוצים שנערכו בדירה - תימחקנה על ידה. מחיקת תביעה בהסכמה - כמוה כמחילה.

בהסכם נוסף, שהוא הסכם לשלום בית שנערך בבית הדין הרבני בתאריך כ' באלול התשס"ו, 13/09/06, נכתב מפורשות בסעיף 12 -

"האשה מצהירה ומאשרת כי הדירה ברחוב [...] מס' [...] בעיר [...] שייכת בלעדית לבעל, ואין ולא יהיו לה שום טענות מכל מין וסוג שהוא ביחס לדירה זו".

הסכם זה אושר כפסק דין ע"י בית הדין הרבני.

ה כ ר ע ה