חלוקת נכס שחלקו מומן בידי הורי האיש שנטען כי סייעו גם בפירעון המשכנתה ושנרשם בחלקים שאינם שווים בחברה המשכנת ובמנהל המקרקעין

לפנינו ערעור וערעור שכנגד על החלטת בית הדין הרבני האזורי ירושלים (מתאריך ח' באלול תשע"ט – 8.9.19) שלפיה דירת הצדדים שב[...] תחולק באופן שהאיש יקבל 80% מתמורת מכירתה והאישה 20%, וזאת בהתאם לרישום בחברה המשכנת.

לטענת האישה חלוקת הדירה צריכה להיות בחלקים שווים, כפי שנרשם במנהל, מפני שהדירה נרכשה אחרי נישואי הצדדים ומפני שהצדדים שילמו המשכנתה מחשבונם ובכסף שניתן להם בתמורה לעבודת האיש. לדברי האיש כל הדירה צריכה להיות שייכת לו, מכיוון שהחלק שניתן לאישה ברישום היה מתנה מהוריו ועקב מרידתה המתנה חוזרת, ומלבד זאת הוריו שילמו את המשכנתה, משכך אין לאישה חלק בדירה.

הצדדים נישאו בתאריך ט"ז בתמוז תשס"ד (5.7.04), כשהאישה הייתה כבת שבע־עשרה, ומנישואין אלה נולדו לצדדים חמישה ילדים. הצדדים התגרשו זה מזה בגט פיטורין כדת משה וישראל בתאריך כ"ט במרחשוון תשע"ט (7.11.18).

בתאריך כ"ד בטבת תשס"ה (5.1.05) נרכשה הדירה הנ"ל, כאשר האישה עדיין לא הייתה בת שמונה־עשרה. כפי העולה מהחומר שבתיק הוריה לא היו מעורבים בכל ההליך של קניית הדירה. בדיון שלפנינו לא הופיע האיש, לפיכך שאלתנו מדוע הוחלט לכתחילה לרשום 20% על שם האישה, כשלאחר מכן נחתם חוזה שהרישום יהיה כולו על שם האיש ובשלב השלישי נרשם בחברה המשכנת כאמור לעיל, לא נענתה.

עולה מפסק הדין של בית דין קמא שמחיר הדירה היה 616,000 ש"ח והמימון חולק באופן דלהלן: 170,000 ש"ח שילמו הורי האיש עם הקנייה, וסכום של 446,000 ש"ח מומן באמצעות הלוואת משכנתה שלקחו שני בני הזוג. לאמור – 27% מערך הנכס שילמו הורי האיש, ויתרת תמורת המכר נפרעה באמצעות הלוואת משכנתה שלקחו שני בני הזוג. וזאת למודעי: 'משכנתה' היא הלוואה שמקבלים קוני דירה והם החייבים לפורעה. משכך, בני הזוג מקבלי המשכנתה הם המשלמים בפועל לסילוק המשכנתה, פירעון המשכנתה במהותו הוא פירעון חוב ההלוואה שקיבלו.

באשר לפירעון המשכנתה לכאורה מוצאים אנו בפרוטוקול בית דין מיום כ"א באייר תשע"ח (6.5.18) שהאישה מודה שהורי האיש פרעו את המשכנתה, וכך נכתב (בשורה 180 ולהלן):

ביה"ד: הם טוענים כי ההורים שלו החזירו את המשכנתה?

ב"כ האיש: יש הודאת בעל דין שלה [...]

ב"כ האישה: זה יצא מהחשבון המשותף כל השנים.

ביה"ד: מי הכניס את הכספים?

האישה: ההורים שלו היו נותנים לו כסף בשחור כעבודה כטבח, יש להם בעיה שם במס הכנסה.

ביה"ד: זה לא היה לפירעון המשכנתה?

האישה: המשפחה שלו היה להם עסק משותף. הוא עבד אצל אח שלו. מס הכנסה עלה עליו הוא לקח [י'] מישהו, הוא שם אותו 'בובה', והוא המנהל. הוא הביא להורים שלי אוכל, כי ידעו שהמצב קשה.

משמעות הדברים היא שאין חולק שההורים לא פרעו את המשכנתה באופן ישיר, אלא: הכסף הוכנס לחשבון הבנק המשותף של האיש והאישה – לטענת האישה כשכר עבודתו של האיש, לדברי האיש כתמיכה לצורך תשלום המשכנתה. בהחלט יש רגליים לטענת האישה שכספים אלה שולמו לאיש כתמיכה כלכלית או כשכר עבודה: אין ראיה כלשהי שסכום זה שולם 'צבוע' לפירעון המשכנתה, וסכום זה אינו תואם את הסכומים המדויקים ששולמו למשכנתה.

יצוין כי ענין פירעון המשכנתה על ידי הורי האיש הוכח רק מהודאת האישה כנ"ל (ראה עמ' 4 לפסק הדין בד"ה עוד יצוין), ויש לדון אם הדברים האמורים שם מהווים הודאה, גם המסמך בכתב יד האישה שהוצג לנו – ספק אם הווי הודאה, או שהדברים נכתבו על סמך אמירות האיש, ואין כאן מקום להאריך.

עיינו בפסק הדין של בית דין קמא הכתוב בטוב טעם ודעת הן במישור ההלכתי והן במישור המשפטי. כל מן דין כתובו לנא, וכמעט אין להוסיף על מה שכתב בית דין קמא, הדק היטב. בפסק דינם פלפלו חברי בית הדין בדין החזר מתנות שנתנו אחרים ב'מורדת', בדין 'פורע חובו של חברו' ובעוד עניינים.

עם זאת דעתנו למסקנה שונה מדעת בית דין קמא מפני שנושאים אלו אינם עניין לנידון דידן.

אף אם היו ההורים בבחינת "ערב משלם" והיו פורעים את חוב המשכנתה ישירות לבנק, היה מקום לומר שכסף זה ניתן במתנה לשני הלווים, וביחס לבנק שני הצדדים הם לווים שווים, וכך הייתה זו מתנה לשני לווים, לבן ולאשתו. ובנדון דידן ביתר שאת, כשהכסף לא שולם לבנק אלא הופקד לחשבון הבנק המשותף, הרי שיש לראות בזה מתנה לשני בני הזוג (מתנה שכבר אינה קיימת לעת הגירושין).