חלוקת כספים בחשבונות בנק וכתובה

אלו שני ערעורים, ערעור וערעור שכנגד, על פסק דין של בית הדין הרבני האזורי רחובות מיום ח' בטבת התשנ"ט (27/12/1998) בתיק 162921/3.

הצדדים היו בעבר בעל ואשה והתגרשו בשנת תשנ"ה. לפני סדור הגט הסכימו הצדדים שענייני הרכוש שביניהם יידונו לפני ביה"ד רחובות. ואמנם התקיימו דיונים בין הצדדים, וביום ח' בטבת התשנ"ט (27/12/1998), ניתן פס"ד ע"י ביה"ד רחובות – פס"ד שהוא נשוא הערעור.

על פסק דין זה הגישו שני הצדדים ערעור, ומכאן הדיון לפנינו. ערעור המערער הוא חלוקת הכספים המופקדים בבנקים על שם שני הצדדים. לדעתו דין הכספים הללו כדין כספים משותפים שיש לחלקם ביניהם בחלקים שווים, ואלו ביה"ד פסק למערערת את מרבית הכספים כמפורט בפסק הדין. ואם כי מרבית הכספים הכניסה המערערת מבית אביה. העובדה שנרשמו על שמו יחד עם המערערת מקנה לו זכויות בחלקים שווים. ולעובדא שהכספים הגיעו מבית אביה – אין משמעות.

ערעור המערערת הוא על פסיקת ביה"ד שהמערער פטור מלשלם לה כתובתה. טענתה כי המערער הוא אשר דרש את הגט, והיא רק הסכימה ומן הדין יש לחייבו בכתובתה. והנה טענת המערער כי מאחר והכספים שהכניסה המערערת לחשבון משותף על שם שניהם בבנק מקנה לו זכות כשותף בכל הכספים, מאחר והאומדנא מוכחת כי כוונת המערערת ליתן לו במתנה גמורה אינה נראית. אומדנא כזאת היה מקום לקבלה אלו רשמה על שמו חלק בנכסים כי אז היה מקום לטענה לשם מה נרשם הנכס על שמו אם לא למתנה, וכי מה היה חסר אלו הנכס היה נשאר על שם המערערת. עובדא זו לא היתה מונעת מהמערער להשתמש בנכס גם כשהוא רשום על שמה.

אך בנידון שלפנינו שהכניסה כספים, מקובל הוא שהחשבון משותף על מנת שיוכל לנהל את החשבון להכניס ולהוציא למכור ולקנות כפי שימצא לנכון, ואם נכנס הכסף לחשבון משותף האומדנא היא שיוכל לנהל את החשבון, אך לא שתחשב למתנה. ובכל אופן להוציא ממון על סמך אומדנא בלבד, צריך שהאומדנא תהיה ברורה ומוחלטת ולא שיהיה מקום להטיל בה ספק. במקרה שלפנינו האומדנא היא יותר שהכסף נרשם גם שמו על מנת שיוכל לנהל ולא כמתנה. יתרה מזו גם אם היה כל הכסף נרשם על שמו בלבד, היתה האומדנא שנרשם על שמו כדי שיוכל לנהל את החשבונות כפי שימצא לנכון. הגע עצמך, אם אמרו חכמים הכניסה לו מעות יקנה בהם קרקע, וכי גם אז נאמר מפני שנתנה לו אשתו כסף במזומן לידיו וקנה בהם קרקעות יהא הכסף שלו, אם במקרה כזה לא נאמר שהכסף שלו אלא נשאר של אשתו, ועם הגרושין הם חוזרים אליה כנכסי מלוג. גם במקרה שלפנינו לא ייתכן לומר שכספים אלו נתנו לו במתנה, והם חוזרים אליה עם הגרושין.

אשר לכתובה, מאחר וביה"ד התרשם כי שניהם מורדים זה על זה, ושניהם חפצים בגירושין, ומאחר וטענתו של המערער שיש אומדנא שהכסף שנרשם גם על שמו ייחשב כמתנה, ואם כי אומדנא זו נדחתה, אך ספק כל שהוא, יש בה, נראה שצדק ביה"ד שפטר את המערער מתשלום הכתובה, ומספק נשאר הוא המוחזק.

לאור האמור נראה לנו שיש לדחות את שני הערעורים.

ניתן ביום כ"ב בכסלו התש"ס (01/12/1999).

הרב יוסף נדב                          הרב זלמן נ' גולדברג                  הרב עזרא בר שלום התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: