חלופת מעצר ותנאים מגבילים לחבר המועצה המחוקקת הפלסטינית שהורשע בנשיאת משרה ובפעילות בהתאחדות בלתי מותרת וסיים לרצות את עונשו

המשיב, אשר שימש עד למעצרו כחבר במועצה המחוקקת הפלסטינית, וכן כשר האוצר בקבינט הפלסטיני, הורשע לאחר הוכחות בעבירות של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת וכן נשיאת משרה בהתאחדות כאמור, והושת עליו עונש של 50 חודשי מאסר, אשר 26 מתוכם לריצוי בפועל, והיתר על תנאי למשך 4 שנים. התביעה מערערת על קולת העונש, ועותרת למעצרו של המשיב עד למתן פסק דין בערעור.

דא עקא, עוד קודם שהוגש הערעור, שוחרר המשיב מכלאו, לאחר שסיים לרצות את עונש המאסר שנגזר עליו, בעקבות קיצור מנהלי שנקבע ע"י רשויות שב"ס, ובעת שהתקיים דיון המעצר בעניינו, היה המשיב משוחרר כבר שבועיים. עד למתן החלטה זו, החלטתי בהסכמת הסנגורים, לשחרר את המשיב ממעצר בערובה כספית משמעותית, וכן בתנאים מגבילים שכוללים גם הפקדת דרכון, וכן הוצאת צו עיכוב יציאה מן הארץ.

המשיב הוא אחד מבין כמה עשרות חברי המועצה המחוקקת של הרשות הפלסטינית, אשר נעצרו לפני למעלה משנתיים, והואשמו בעבירות של חברות, פעילות ונשיאת משרה בארגון החמא"ס שהינו כידוע התאחדות בלתי מותרת. משפטם של כמה מהם הסתיים, וברוב המקרים ערערה התביעה על פסק הדין של בימ"ש קמא, וצרפה בקשות למעצר המשיבים עד תום ההליכים בערעור. בזמן האחרון אכן ניתנו בבימ"ש זה שתי החלטות, בעניינם של שניים שמשפטם הסתיים, כאשר בעניינו של אחד מהם שזוכה בערכאה ראשונה, נדחתה בקשת התביעה למעצרו עד לסיום ההליכים בערכאה זו (עד"י 3175/08 בעניין באסם זערור), ואילו בעניינו של אחר שהורשע בחלק מהעבירות שיוחסו לו, התקבלה בקשת התביעה, והוא נעצר עד לתום ההליכים בבימ"ש זה (עד"י 3283/08 בעניין וואיל אלחוסייני). אגב, משפטו של האחרון הסתיים כבר לפני שבועות אחדים, לאחר שערעור התביעה התקבל, הן לעניין הכרעת הדין והן לעניין העונש, ועונשו הוחמר במידה ממשית.

בכל אופן, ההלכה בשאלה זו של מעצר בערכאת הערעור, פורטה בהחלטות האמורות, ובקצירת האומר אציין כי העקרונות של דיני המעצר בשלב הערעור, דומים לעקרונות דיני המעצר עד תום ההליכים לאחר הגשת כתב האישום, ויש לבחון קיומם של שלושה תנאים מצטברים: ראיות לכאורה, עילות מעצר וכן היעדר חלופת מעצר ראויה. אולם יש לנקוט זהירות יתירה כאשר נשקלת אפשרות למעצר בשלב זה, ויש לבחון בזהירות הראויה גם את סיכויי קבלת הערעור. ככל שהסיכוי לקבלת הערעור קלוש יותר, תיטה הכף שלא להורות על מעצר בשלב זה.

על רקע האמור לעיל, אבחן את הנסיבות שלפנינו. עסקינן כאמור במי שהורשע בערכאה ראשונה, ולכן אין מדובר רק בראיות שיש בהן סיכוי סביר להרשעה, אלא בראיות שעברו כבר את כור ההיתוך השיפוטי, ונקבע לגביהן שיש בהן כדי לבסס מעל לכל ספק סביר את הרשעתו של המשיב. מדובר אפוא בראיות מוצקות ובעלות משקל רב ואם היה די בהן להרשעה בערכאה ראשונה, ודאי שניתן להסתמך עליהן כאשר בוחנים את האפשרות למעצרו של המשיב בשלב הערעור.

אשר לסיכויי הערעור, משניתן פסק הדין בעניין אלחוסייני, אשר נקבע בו רף ענישה גבוה במידה ניכרת מהרף שנקבע בערכאה ראשונה, לא ניתן לומר שהסיכוי לקבלת הערעור קלוש. במיוחד אמורים הדברים כאשר עסקינן במי ששימש עד למעצרו כשר אוצר בקבינט הפלסטיני שנשלט ע"י החמא"ס, ועל פני הדברים מעמדו בכיר יותר מזה של אלחוסייני, אשר שימש כחבר במועצה המחוקקת בלבד, ולא היה חבר בקבינט. מנגד, אין להתעלם מהעובדה שהמשיב שוחרר כבר מכלאו, וכידוע "הכלל הינו כי לא על נקלה ימהר בית המשפט להשיב לבית הכלא ולהושיב מאחורי סורג ובריח אדם שכבר ריצה העונש שנגזר עליו בערכאה הראשונה. אולם, מקום שהעונש שהוטל מחטיא לחלוטין את מטרת הענישה לא ימנע בית-המשפט מלהורות כן..." (רע"פ 10517/04   אברהם אסייג נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(4), 1732 ,עמ' ,1733, וראו לאחרונה יישומו של הכלל האמור בתיק עד"י 2472/08).

נותר לנו לבחון את עילות המעצר ואת האפשרות לחלופת מעצר. אשר לעילות, התנהלותו של המשיב עד כה, כאשר הקפיד להתייצב לכל הדיונים בעניינו, גם בטרם ננקטו אמצעים כלשהם להבטחת התייצבותו, מלמדת על כך שאין בענייננו חשש ממשי להימלטות מן הדין, אשר יש בו כשלעצמו כדי לחייב את מעצרו של המשיב, והדברים אמורים ביתר שאת, לאחר שהמשיב שוחרר בערבות, דרכונו הופקד, והוצא נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ.

אשר לעילת המסוכנות, אכן נקבע בשורה של החלטות ופסקי דין כי העבירות שבהן הורשע המשיב והמעשים שנקבע כי ביצע, יש בהם כדי לבסס עילה מובהקת של מסוכנות. אולם בנסיבות שלפנינו דומני שהמסוכנות כהתה במידה מסוימת, נוכח העובדה שעם שחרורו של המשיב ממעצר הוא מסר הודעה בכתב על התפטרותו מהתפקידים שנשא בהם קודם לכן, ואולי יש בכך כדי ללמד על הפקת לקחים מצדו בכל הנוגע לפעילות בהתאחדות אסורה או פעילות לא חוקית אחרת כיוצא בזה.

בסופו של דבר, לאחר התלבטות ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים שפורטו לעיל, באתי לכלל מסקנה כי בנסיבות המיוחדות שלפנינו, לאחר שהמשיב סיים כבר לרצות את העונש של 26 חודשי מאסר שנגזרו עליו בבימ"ש קמא, ובשים לב להתנהלותו של המשיב אשר הקפיד עד כה להגיע לכל הדיונים בעניינו, אין הכרח להורות כבר עתה על החזרתו של המשיב אל מאחורי סורג ובריח, וניתן להסתפק בשלב זה בחלופת המעצר ובתנאים המגבילים שקבעתי בהחלטתי ביום הדיון, אשר יש בהם כדי להבטיח את התייצבותו של המשיב לכל דיון שייקבע בעניינו. לעניין זה, רשמתי לפני גם את התחייבותו של המשיב להתייצב לכל הדיונים שאליהם יזומן, וגם את דברי הסנגורים כי גם הם יסייעו בהבטחת התייצבותו של המשיב לדיונים בעתיד.

טרם שאסיים, שתי הבהרות: האחת, מובהר בזאת כי שחרורו של המשיב ממעצר מותנה בכך שלא יעסוק בפעילות בלתי חוקית בעת שהוא משוחרר, והפרתו של תנאי זה מצד המשיב, עלולה להביא להגשת בקשה לעיון מחדש בשאלת המעצר על כל המשתמע מכך; למען הסר ספק, אני מוצא להבהיר הבהרה נוספת ולהדגיש כי אין בהחלטה זו כדי ללמד על תוצאת הערעור, ופסק הדין בערעור לגופו יינתן כמובן לאחר שתשמענה טענות הצדדים לגופו של עניין.

ניתנה והודעה היום, 25 באוגוסט 2008, כ"ד באב התשס"ח, בנוכחות ב"כ המשיב והתוב"ץ.

נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: