חלד נ' דרבאס

החלטה

1.בפניי בקשת המבקש לפטור מאגרה.

2.בתצהירו התומך בבקשה מציין המבקש כי הוא מקבל קצבה מהמוסד לביטוח לאומי בסכום של 2,013 ₪, הוא חייב מוגבל באמצעים, וכי הכנסתה הממוצעת של אשתו היא 4,000 ₪ בעבודתה כמוכרת.

עוד ציין המבקש כי הוא גר בשכירות, אין לו נכסים אחרים ואף צירף דפי חשבון בנק על מנת להראות כי נמצא ביתרה שלילית משמעותית.

3.המשיב 1 הגיב לבקשה, אך לא העלה טעם של ממש כנגדה, אלא רק טען כי היא מהווה "טרטור" נוסף בביצוע פסק הדין נשוא בקשת רשות הערעור.

4.המשיב 2 השאיר את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט.

דיון והכרעה

5.ההלכה היא כי לשם קבלת פטור מתשלום אגרה, על המבקש לעמוד בשני תנאים מצטברים:

א. להראות שאין ביכולתו לשלם את האגרה.

ב. להראות שההליך מגלה עילה.

6.תקנה 14 (א) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007, קובעת כדלקמן:

"בעל דין, הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה, עם הבאתה לראשונה לבית המשפט, בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין אותה תובענה, בצירוף תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה".

7.במקרה דנן התרשמתי כי אכן מדובר במבקש המצוי במצב כלכלי קשה.

8.בנוסף מדובר במבקש שהוא גם "חייב המוגבל באמצעים", בהתאם לאישור עדכני שהמציא המבקש.

בהתאם לתקנה 14(ד)(2) לתקנות האגרות, ראייה לכאורה לחוסר יכולתו של המבקש לשלם את האגרה היא הכרזה כי המבקש הוא חייב מוגבל באמצעים, דוגמת המקרה דנן.

9.גם שוכנעתי כי ההליך מגלה עילה.

ברע"א 2686/13 שמעוני נ' יגיל (החלטתו של כב' השופט הנדל מיום 1.12.13 – פורסם במאגר נבו), ציין בית המשפט אודות המבחן השני הבוחן את התובענה כי הוא גמיש יותר, וכי הדרישה היא כי כתב התביעה יעמוד על רף מינימאלי שטומן בחובו בהירות ופירוט.

סבורני כי ברף זה עומד כתב הטענות דנן בבקשת רשות הערעור.

10.לאור כל האמור לעיל, שוכנעתי לקבל הבקשה, ואני פוטר את המבקש מתשלום אגרה בבקשת רשות הערעור הנדונה.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.