חלבני נ' עקיבא

החלטה

1. לפניי התנגדות לביצוע שטר ובקשה להארכת מועד להגשתה. דיון באלו התקיים ביום 31.12.13. בתום דיון (פורמאלי ובלתי פורמאלי) הגיעו הצדדים להסכמה עקרונית לסילוק התביעה בפשרה, אך בשל קיומו של עיקול המוטל, מכוח תיק ההוצל"פ שבכותרת, על זכויותיה של המבקשת לקבל כספים מחברת ביטוח שאותה תבעה, ביקשו הצדדים שהות על מנת לגבש הסכם ולהגישו לביהמ"ש.

בסופו של דבר, לאחר דין ודברים בין הצדדים, לא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמה לגופו של עניין, ועל כן סיכמו שני הצדדים טענותיהם בכתב.

2. עסקינן בתביעה שטרית על פי שיק בטחון על סך 44,000 ₪.

המבקשת והמשיב הינם קרובי משפחה (בני דודים). אין בין הצדדים מחלוקת, כי ביום 15.2.11 רכשה המבקשת מהמשיב רכב, בעלות כוללת של 74,000 ₪, שילמה על חשבון עלות זו סכום של 30,000 ₪, וקיבלה מהמשיב הלוואה בסך 44,000 ₪ לסילוק יתרת התמורה. הרכב הועבר לחזקתה ולבעלותה של המבקשת.

אין בין הצדדים מחלוקת, כי שיק הביטחון ניתן להבטחת הלוואה זו.

כך גם אין בין הצדדים מחלוקת, כי המבקשת החזירה 22,000 ₪ מתוך הסכום האמור של 44,000 ₪.

אין בין הצדדים מחלוקת, כי מלבד ההלוואה האמורה לצורך רכישת הרכב, הלווה המשיב למבקשת גם סכום של 8,000 ₪, וכי המבקשת חייבת למשיב, בסך הכל, סכום של 30,000 ₪ (קרן) בגין ההלוואות השונות.

יודגש, כי השטר לא הוגש לביצוע במלוא סכומו (44,000 ₪), אלא בסכום החוב בלבד (30,000 ₪), כאשר בבקשת הביצוע הופחת מסכום השטר סכום של 14,000 ₪.

למרות כל אותן "מוסכמות", נותרת בעינה המחלוקת הנוגעת לשיק הביטחון, כפי שיפורט להלן.

3. טענה ראשונה שמעלה המבקשת היא, כי שיק הביטחון נושא תאריך שזויף על ידי המשיב. לטענתה, השיק נרשם לתאריך 15.2.11 (מועד רכישת הרכב), אך התאריך שונה בידי המשיב ל-15.8.12.

לטענת המבקשת, מדובר בשינוי מהותי, המפקיע את השטר.

4. טענה נוספת שמעלה המבקשת היא, כי המשיב אינו רשאי לתבוע אותה באמצעות שטר הביטחון אלא בגין החוב שנותר מתוך ההלוואה, ששטר זה נועד להבטיח, קרי – 22,000 ₪ בלבד. לטענתה, ההלוואות הנוספות לא הובטחו בשטר, ולא ניתן לתבוע את פירעונן באמצעותו.

כן טוענת המבקשת, כי ההלוואה שהובטחה בשטר ניתנה לה, כנגד התחייבותה להחזיר את הכסף עם קבלת הכספים שהיא תובעת בגין נזקי גוף שאירעו לה, מבלי שננקב מועד לתשלום, וזאת – על רקע יחסי האמון והקירבה המשפחתית.

5. בנוסף לאלו טוענת המבקשת, כי התנהלות המשיב, פתיחת תיק ההוצאה לפועל שלא כדין, והטלת עיקולים בסכומים העולים על סכום החוב האמתי (על הרכב, בבנק ובחברת הביטוח שאמורה לשלם לה פיצויים) היא שסיכלה את סילוק החוב, שבו היא מודה, למעשה. לטענת המבקשת, בטרם נפתח תיק ההוצאה לפועל שלח ב"כ המשיב מכתב התראה, בו דרש ממנה לפרוע את מלוא סכום השטר, סכום העולה בהרבה על החוב האמתי.

6. לטענת המשיב, המבקשת היא שעשתה כל שביכולתה על מנת לחמוק מתשלום החוב שלה. לטענתו, המבקשת נמנעה מלחתום על הסכם הפשרה ביחס לתביעת הפיצויים שלה, למרות שהייתה הסכמה עקרונית בין הצדדים לתיק זה בדבר סילוק החוב בפשרה.

עוד טוען המשיב, כי ההתנגדות הוגשה בניגוד להסכמת המבקשת לסלק את חובה, ולאחר שננקטו נגדה הליכי הוצאה לפועל. ההתנגדות הוגשה רק שישה חודשים לאחר שהאזהרה הומצאה למבקשת, ללא טעם מיוחד להארכת המועד.

המשיב מכחיש את הטענה ביחס לשינוי תאריך השטר, וטוען כי המבקשת הגישה בעניין זה תלונה במשטרה ימים אחדים לפני הגשת ההתנגדות. לטענת המשיב, השטר משקף התחייבות להחזיר כספים, ואילו המבקשת לא קיימה את התחייבותה במשך פרק זמן ארוך, עד שפעל להגשת השטר לביצוע.

7. אין לי אלא להצר על כך, שהצדדים לא השכילו לפתור את המחלוקת (המצומצמת) בהסכמה, ולמצוא את המנגנון שייחלץ אותם מה"פלונטר" שנקלעו אליו, בשל כך שחברת הביטוח אינה מסכימה לחתום על הסכם הפשרה עד לביטול העיקול, ואילו המשיב אינו מסכים לביטול העיקול כתנאי להסכם הפשרה (למרות שהצדדים הצליחו להגיע להסכמה עקרונית אודות סכום הפשרה שעל המבקשת לשלמו למשיב).

בנסיבות אלו, אין לי אלא להכריע בהשאלה, אם יש ליתן למבקשת רשות להתגונן.