חלביץ נ' קלנדרוב ואח'

פסק דין

בפני תביעה לשיפוי התובעת בגין נזקים אשר אירעו לה כפועל יוצא מתאונה מיום 28/4/10.

1. לטענת התובעת, עת נסעה ברחוב המסגר בתל אביב בנתיב ימני, אם כי לא הימני ביותר, נסע בנתיב השמאלי מצידה הנתבע 1 באוטובוס של הנתבעת 2. לטענתה, במהלך נסיעתו, סטה לפתע הנתבע לכיוון ימין, אל תוך הנתיב שלה ופגע בחלק השמאלי של רכבה. לטענת התובעת הואיל והנתבע 1 סטה לכיוון נתיב הנסיעה שלה, הרי שהאחריות לתאונה מוטלת לפתחו ומשכך, עליו לשאת בנזקים אשר אירעו לה כפועל יוצא מתאונה זו.

2. לטענת הנתבע , נסע בנתיב שמאלי לנתיב הנסיעה של התובעת . לטענתו הוא לא סטה מהנתיב שלו, לא היתה לו כל סיבה לסטות והיתה זו התובעת אשר סטתה לפתע לנתיב הנסיעה שלו, כפועל יוצא מסטיית רכב מהנתיב הימני לה לכיוון הנתיב שלה. לאור האמור טענו הנתבעים כי יש לדחות את התביעה כנגדם.

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובעת והנתבע 1 אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, איש איש לגירסתו . כן, הוצגו בפני תמונות המתעדות את הנזק לרכבה של התובעת.

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני לרבות חוות דעת שמאי אשר בדק את רכבה של התובעת.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את עדויותיהם , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לדחות את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובע חובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".

בהקשר לנטל השכנוע נקבע מפורשות בפסיקה כי :

"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו"

[ רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981]

   וכן, בע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי, פד"י מט' (4) 221-239:

"..תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות שכפות המאזניים מעוינות.....בהליכים אזרחיים מוטל הנטל על "המוציא מחברו" באשר הוא זה הטוען לשינוי המצב הקיים"

מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני , מדובר בגרסאות סותרות ומשום כך מוטלת על בית המשפט החובה לבחון , האם קיימות ראיות החיצוניות התומכות באחת מבין הגירסאות.

הראיות החיצוניות אשר הוצגו בפני הן תמונות הנזק לרכבה של התובעת ותמונות אלו במשולב עם תיאור אופן התאונה כפי שהוצג על ידי התובעת , לא זו בלבד שאין בהן בכדי לתמוך בטענות התובעת, אלא שהן תומכות בגירסת הנתבע.

כך, במסגרת הדיון הדגימה התובעת את אופן הפגיעה של רכב הנתבע ברכבה ובהדגמה הראתה כי האוטובוס "חותך" את נתיב נסיעתה באופן חד ומשתלב בו- תיאור הנסיעה אינו תואם את אופן הפגיעות ברכבה של התובעת. שכן, בהתאם לתיאור הפגיעה היו צריכות להיווצר פגיעות בחלק הקדמי בטמבון של הרכב ואולם, כלל הפגיעות ברכבה של התובעת הן בחלק השמאלי של הרכב כמעט לכל אורכו – פגיעות המתיישבות יותר עם גירסת הנתבע ולפיה היתה זו התובעת אשר סטתה בנסיעתה לכיוון הנתיב שלו.

מן האמור נובע כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת תביעתה ומשום כך, דין תביעתה להדחות.

9.סוף דבר – התביעה נדחית. לאחר ששקלתי החלטתי שלא ליתן צו להוצאות.

10.רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים ממועד המצאת פסק הדין .