חלבי נ' חדיד ואח'

החלטה

1.המבקשת והמשיבים הינם בני דודים (אמה של המבקשת היא אחות אביהם של המשיבים).

2.המשיבים טוענים כי אין לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בהליך שהוגש בפניו וכי הסמכות נתונה לבית משפט לענייני משפחה בהתאם לסעיף 3 (א) לחוק בתי המשפט לענייני משפחה.

3.בסעיף 3 (א) לחוק בתי המשפט לענייני משפחה נקבע כי ענייני משפחה לפי חוק זה יידונו בבית משפט לענייני משפחה.

ענייני משפחה הוגדרו בסעיף 1 לחוק ובס"ק 1.2 שהוא הרלוונטי לעניינינו, נקבע כי הם כוללים תובענה אזרחית בין אדם או עזבונו לבין בן משפחתו, או עזבונו, שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא.

בהמשך להגדרה הנ"ל נקבע מי הוא בן משפחה, והחלופות המפורטות שם אינן כוללות מצב של קרבה של דודים כבמקרה דנן.

4.כפי שעולה מנוסח החוק וכפי שנפסק ב-רע"א 6558/99 חבס ואח' נ' חבס, פ"ד נד(4) 337, על מנת כי לבית משפט לענייני משפחה תהיה סמכות עניינית ייחודית לדון בתביעה, יש לקיים שני תנאים: הראשון הוא לעניין הקירבה המשפחתית שבין שני הצדדים כמוגדר בסעיף 1 לחוק, והשני, כי מדובר בסכסוך בתוך המשפחה.

5.איני סבור כי בשלב זה ועל סמך החומר שבפניי ניתן כבר לקבוע באם הסכסוך בין הצדדים בעלי הדין הוא סכסוך בתוך המשפחה אם לאו, אך הדבר אינו מעלה ואינו מוריד, שכן ברור שהתנאי הראשון בעניין הקירבה המשפחתית שבין הצדדים בעלי הדין אינה מקנה את הסמכות העניינית לבית המשפט לענייני משפחה לדון בתביעה.

טענת המשיבים כאילו המדובר למעשה בסכסוך בין אמה של המבקשת לבין אחיה או בין המשיבים, אינ המעלה ואינה מורידה, שכן, בית המשפט קובע באם התביעה שבפניו היא בסמכותו או בסמכות בית המשפט לענייני משפחה, על-פי זהותם של בעלי הדין שבפניו ולא על-פי זהותם של צדדים אחרים שאינם צד להליך.

6.לאור האמור לעיל, אני דוחה את הטענה להעדר סמכות עניינית.

ניתנה והודעה היום ט"ו שבט תשע"א, 20/01/2011 במעמד הנוכחים.

רמזי חדיד, שופט

החלטה

1.בפניי בקשה למתן צו זמני לפיו יימנעו המשיבים מביצוע עבודות בנייה או חפירה או קידוח או יציקת בטון או כל עבודה אחרת במקרקעין הידועים כגוש 11526 חלקה 7 מאדמות דלית אל כרמל (להלן: "החלקה"). במהלך הדיון ב"כ המבקשת צמצם את בקשתו לביצוע עבודות לבניית גדרות ועבודות פיתוח בחלקה.

2.מהבקשה עולה כי המבקשת והמשיבים הינם בעלים משותפים בחלקים בלתי מסויימים בחלקה וכי בעלותם רשומה על-פי נסח טאבו שצורף לבקשה. המבקשת קיבלה את חלקה בחלקה, 1/7 המהווה כ-472 מ"ר, במתנה ללא תמורה מאמה. לטענת המבקשת בתמצית, המשיבים מבצעים עבודות בנייה ללא הסכמתה ועל אף כי אין כל חלוקה של החלקה בין הבעלים המשותפים.

3.המשיבים הגישו תגובתם לבקשה בה העלו טענה מקדמית בדבר שיהוי בהגשת הבקשה, ולגוף העניין נטען כי למעשה נפלה טעות ברישום הזכויות בחלקה על שם המבקשת, הואיל ולמעשה אמה נתנה את החלק שלה, ואשר כביכול הועבר על שם המבקשת, למשיבים, או מי מהם, אולם בשל טעות רישומית נרשם מספר גוש אחר במקום הגוש הנכון.

כן טענו המשיבים כי הפסקת עבודות הבנייה של הגדר גורמת סיכון מאחר ומדובר בקיר תומך המפריד בין החלקה לבין הכביש, כי למעשה אין כל טענה נגד משיבים מס' 1,2, ו-4, כאילו הם מבצעים עבודות בנייה בחלקה.

4.הצדדים ויתרו על חקירת המצהירים וסיכמו טענותיהם.

5.בהתאם לתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי בבואו לתת צו מניעה זמני, על בית המשפט לבדוק באם המבקש מצביע על עילת תביעה על-פי ראיות מהימנות לכאורה, וכן יש לבדוק את מאזן הנוחות, משמע, הנזק העלול להיגרם למשיבים באם הצו יינתן כנגד הנזק העלול להיגרם למבקש באם הבקשה תידחה.

6.אמנם נכון, במסגרת השיקולים למתן הצו המבוקש על בית המשפט לבדוק באם הבקשה מוגשת בשיהוי, אולם זה לא העיקר, אלא יש לבחון בראש ובראשונה את יתר המבחנים כאמור בסעיף 5 לעיל.

במקרה דנן איני סבור כי הוכח שהמבקשת הגישה את בקשתה בשיהוי. מנסח הרישום עולה כי הזכויות בחלקה נרשמו על שם המבקשת ביום 14.1.10, לפני כשנה, ומעיון בתמונות עבודות הבנייה של הגדרות המצורפות לבקשה עולה כי מדובר בעבודות שטרם הושלמו והחלק אשר בוצע בוצע לא מזמן. המבקשת והמשיבים הינם קרובי משפחה ובבקשה, כמו גם בתשובה, שני הצדדים אמרו כי פנו למכובדי המקום בניסיון לפתור את הסכסוך ביניהם. אין להעניש בעל דין אשר מנסה לפתור את הסכסוך עם הצד שכנגד באמצעות דרכי שלום ובטרם פנייה לערכאות.