חלבי נ' אברהים דרובי ואח'

פסק דין

בפניי תביעת התובע כנגד הנתבעים לקבלת פיצויים בגין נזקי רכוש שנגרמו לו עקב פגיעת רכבו בתאונה מיום 04.08.12.

לטענת התובע, על פי כתב התביעה, ביום התאונה בסמוך לשעה 14:30, נסע עם רכבו, רכב מונית מסוג סקודה, מכיוון חיפה לכיוון עוספיה, ואילו הנתבע, שנהג ברכב פרטי מסוג סיטרואן, הגיע מצומת צדדית ונכנס לכביש הראשי ופגע בחלקה הקדמי שמאלי של המונית.

לטענת התובע, התאונה ארעה עקב אשמו הבלעדי של הנתבע. מכאן תביעתו כנגדו הנתבע וכנגד מבטחת רכבו, הנתבעת 2.

בדיון שהתקיים בפניי היום העידו התובע ועדת תביעה נוספת, הגב' סוניה מילמן-רבינוביץ (להלן: "סוניה"). מטעם הנתבעים העיד הנתבע בעצמו.

אקדים ואציין, כי עדויותיהם של התובע ושל סוניה יצרו עלי רושם אמין ומהימן ביותר. עדויותיהם הגיוניות, סבירות ומתיישבות עם מוקדי ההתנגשות בין הרכבים ועם מקום עמידת המונית לאחר ההתנגשות כמשתקף מהתמונות שהוצגו לעיוני מטעם התובע.

התובע וסוניה לא היססו להודות בדברים שלכאורה פועלים לרעת גרסת התובע, דבר המלמד על אמינותם אף הוא. כך למשל, בכתב התביעה התובע טען כי הנתבע הגיע מכביש צדדי לכיוון הכביש הראשי, אך במהלך עדותו בפניי הוא הסביר, שלא ידע מהיכן הנתבע יצא, אך הוא משער כי הנתבע הגיע מכביש צדדי (ראו: עמ' 1 לפרוטוקול, שורות 23-24). סוניה בעדותה אף היא לא היססה להודות בכך שלא ראתה מהיכן הנתבע הגיע (ראו: עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 15-16).

כעולה מעדויותיהם של התובע ושל סוניה, במהלך נסיעת המונית בנתיב נסיעתה, סטה רכבו של הנתבע לנתיב נסיעתם ופגע במונית. אמנם, שני העדים הנ"ל לא ראו מהיכן הגיע הנתבע, אך שניהם העידו כי המונית הייתה בנתיב נסיעתה. סוניה גם ראתה את קו ההפרדה הלבן ואישרה, כי בעת ההתנגשות המונית הייתה בנתיב נסיעתה (ראו: עמ' 1 לפרוטוקול, שורות 27-29, ועמ' 2 שורות 14-16).

למותר לציין, כי בתמונות שהוגשו מטעם התובע ניתן לראות בבירור כי המונית עמדה במרחק מה מקו ההפרדה ובתוך נתיב נסיעתה. מוצג זה מחזק את עדויות התביעה.

גרסת הנתבעים לפיה התובע הוא זה שסטה לכיוון נסיעת הנתבע לא הוכחה כדבעי. עדותו היחידה של הנתבע אין בה כדי לסתור את עדויותיהם של התובע וסוניה, וגרסת התובע התבררה כסבירה יותר לאור כל המפורט לעיל.

גובה הנזק

על פי חוות דעת שמאי מטעם התובע, למונית נגרמו נזקים בסך של 5,185 ₪.

הנתבעים לא הגישו חוות דעת נגדית, לא חקרו את השמאי מטעם התובע ולא העלו כל טענה במישור הנזקים שנגרמו למונית.

התובע שילם לשמאי מטעמו סך של 656 ₪.

התובע טען להפסדי שכר בגין שלושה ימי עבודה שבמהלכם המונית הייתה מושבתת. בגין ראש נזק זה התובע ביקש פיצוי כולל בסך של 1,200 ₪, כאשר על פי אישור רואה החשבון מטעמו, ההפסד ליום אחד עמד על סך של 400 ₪ נטו.

טענות הנתבעים כנגד הפסד זה הועלו בעלמא. טענות הנתבעים לחובת התובע לשכור מונית חלופית או לעבוד כשכיר אצל אחרים לצורכי עבודתו לאו טענה היא. כשמדובר בשלושה ימי עבודה לנהג מונית עצמאי, אין לצפות ממנו לחפש עבודה כשכיר במיוחד כשמדובר בתקופה קצרה וקצובה מאוד. לא זו אף זו: הנתבעים לא טענו, ומכל מקום לא הוכיחו, מהי העלות תמורת שכירות מונית חלופית, והאם תמורה זו פחותה מהסכום שנתבע על ידי התובע.

לסיכום

מהמקובץ לעיל, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 7,041 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התאונה ועד היום, וכן בצירוף סך של 600 ₪ בגין הוצאות משפט (סכום זה כולל את הסך של 250 ₪ בגין הוצאותיה של העדה מטעם התובע).

ניתן היום, ט"ו אייר תשע"ג, 25 אפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: