חלב נ' מדינת ישראל

פסק דין

לפני ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתעבורה בחיפה, (להלן – "בימ"ש לתעבורה"), אשר ניתן ביום 10.7.11 ע"י השופט ג. קרזבום, בתיק תת"ע 1750-07-08.

המערער הובא לדין בבימ"ש לתעבורה בגין עבירה של נהיגה בשכרות, עבירה לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה, [נוסח חדש], תשכ"א – 1961, (להלן – "הפקודה"), סעיף 64ב(א) לפקודה, סעיף 39א לפקודה ותקנה 169א לתקנות התעבורה – תשכ"א – 1961, ( להלן- "התקנות").

בכתב האישום נטען כי המערער נהג ביום 19.4.08 ברכב בצומת קריית אתא לכיוון כביש 4. המערער עוכב לבדיקה בעקבות חשד לנהיגה בשכרות. הוא נבדק על ידי מכשיר הינשוף והבדיקה הראתה כי בגופו של המערער נמצא ריכוז של 380 מקרו גרם אלכוהול בכל ליטר אוויר נשוף.

המערער זומן לדיון ליום 3.9.08. המערער הופיע לדיון ביחד עם ב"כ עו"ד סגייר חוסיין ולבקשתם נדחה הדיון ליום 6.11.08. המערער ובא כוחו לא התייצבו לישיבה הנדחית ועל כן החליט בימ"ש לתעבורה להרשיע את המערער בהעדרו בעבירות שיוחסו לו, (להלן – "הכרעת-דין").

המערער הגיש ביום 10.12.08 בקשה לביטול הכרעת הדין ובה טען כי אי התייצבותו נבעה מטעות טכנית ומשרדית, קרי, מועד הדיון נרשם בטעות ביומן המשרד הממוחשב ביום 6.11.09.

בימ"ש לתעבורה דחה ביום 6.4.11 את הבקשה, תוך שהוא קובע כי טעות, ככל שיהיה מקורה, אינה יכולה להקים עילה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר, לרבות הכרעת דין.

בימ"ש לתעבורה שמע ביום 10.7.11 את טיעוני הצדדים לעונש וגזר על המערער את העונשים הבאים:

1000 ₪ קנס, 24 חודשי פסילה בפועל, 3 חודשי פסילה על תנאי ולמשך 3 שנים ו- 2 חודשי מאסר על תנאי ולמשך שנתיים.

ב"כ המערער הפנה לפסיקה של בימ"ש עליון ובין השאר רע"פ 9142/01 סוריא איטליא נגד מדינת ישראל, פד נז' (6) 793, והוסיף כי הטעות של רישום המועד ביומן, טעות טכנית שאין בינה לבין הרשלנות כל קשר ובוודאי אין בה כל זלזול בבימ"ש ובהליכים המשפטיים. המדובר בטעות שכל מי שעוסק בתחום זה עלול לטעות בה. ב"כ המערער טען כי חרף המאמצים המושקעים בתוכנת נט המשפט, עדיין עלולות להתרחש בה טעויות שונות שמקורן בטעויות אנוש, לכן יש לנהוג מידה שווה ביחס לטעויות עורכי הדין אל מול טעויות שעלולות להתרחש בתוכנת נט המשפט.

ב"כ המערער הוסיף וכתב בהודעת הערעור כי המערער התייצב לדיון הראשון עם עו"ד ובהמשך אף התייצב בשבעה דיונים נוספים, התנהלות המעידה על רצונו של המערער לקבל את יומו בבית המשפט ואף נטען עוד כי המערער פנה לעורך דינו לפני המועד שבו הוכרע דינו בהעדרו והזכיר לו את מועד הדיון, אך עורך הדין הטעה אותו בכך שמסר לו כי הערעור קבוע באותו יום ובאותו חודש, אם בשנה הבאה, דהיינו ביום 6.11.09, ולעניין זה הפנה לע"פ (נצ') 1316/07 רוימי יוסף נגד מדינת ישראל, (2008).

על יסוד הטענות הנ"ל ביקש המערער לקבל את הערעור ולהורות על ביטול פסק הדין והחזרת הדיון לבימ"ש לתעבורה.

לחילופין העלה המערער טענות ביחס לעונש שהושת עליו ובין היתר סבור הוא כי היה מקום להטיל עליו עונש פסילה פחות מעונש המינימום הקבוע בחוק, זאת בהתחשב בכמות האלכוהול הקטנה ששתה כעולה מרמת ריכוז אלכוהול שנמדדה בגופו, משמע סבור הוא שיש ליצור מדרג ענישתי, שיתן ביטוי לרמת אלכוהול הנמצאת בגופו של כל נהג, כך שככל שרמת ריכוז אלכוהול נמוכה, העונש יהי נמוך, ובעיקר, נמוך מהעונש המינימאלי הקבוע בחוק כשהוא מפנה לפסק הדין בתיק 16231/08 (ש. תעבורה י-ם) מדינת ישראל נגד שויש השאש, ומבקש לראות בכך כ- "נסיבות מיוחדות", שיצדיקו חריגה מעונש המינימום, כאמור בסעיף 39א לפקודה שם נאמר:

" ....... , אולם רשאי בית המשפט, בנסיבות מיוחדות שיפרש בפסק הדין, להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר.".

בא כוח המערער מבקש להקיש גזירה שווה וללמוד על דרך פרשנות זו ממה שנאמר בע"פ 77/84 מדינת ישראל נגד יצחק שקולניק, פ"ד לט (2), 505, בהא לישנא:

"שיקול המפתח הוא איפוא קיומן של "נסיבות מיוחדות". בעניין זה מקובל עליי, כי 'נסיבות מיוחדות' משתרעות על מכלול הנסיבות הקשורות באירוע הספיציפי. אלה כוללות, בין השאר, נסיבות הקשורות בעבריין עצמו.. ביקורתו של חברי, השופט בך, על המ' 29/61 [4] מקובלת עליי. לעומת זאת סבור אף אני כי חקיקתו של חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים אין לראות משום "נסיבות מיוחדות". "נסיבות מיוחדות" עניינן הקונקרטיזאציה והאינדיווידואליזציה של הענישה ולא המסגרת הנורמטיבית הכללית.".

על כן ומשום שטרם נדרשו בתי המשפט לפירוש המונח – "נסיבות המיוחדות" שבסעיף 39א לפקודה, תוך הפנייה לנאמר בתיק תעבורה (י-ם) 6858/07 מדינת ישראל נגד שושן אושרי, (שם מנה בימ"ש לתעבורה את השיקולים שראוי לקחת בחשבון כנסיבה שמצדיקה סטיה מעונש המינימום, ובין השאר, כמות אלכוהול שנמדדה, תוך איזון בדרך של הכבדה ברכיב ענישתי אחר שאינו פסילה בפועל), סבור המערער שיש לכלול במונח זה, גם כן, את רמת ריכוז אלכוהול שנמצא בגוף הנהג, מכאן שהכמות של 330 שנמצאה אצל המערער הצדיקה חריגה מרמת הענישה המינימאלית ובעניין זה הפנה לע"פ 1355/06 (נצ') מדינת ישראל נגד קסהון דמסה, לפיו דחה השופט ז. הוארי את ערעור המדינה על עונש של 11 חודשים שהוטלו על המשיב בגין עבירה של נהיגה בשכרות בהתחשב בנסיבות האישיות השונות שהיו בעניינו של הנאשם, לרבות, רמת רכוז אלכוהול.

המערער בדעה כי יש להקל בדינו גם בהתחשב בנסיבותיו האישיות וגם בשל רמת ריכוז אלכוהול הנמוכה שנמצאה בגופו, שהיא גבוה רק ב- 14% מהרמה המהווה בסיס להגשת כתב אישום, מהריכוז של 290 מק"ג, בדיקת המאפיינים שנערכה למערער תומכת בטענתו כי השפעת אלכוהול עליו הייתה שולית - ריח אלכוהול שנדף מפיו היה קל, הופעתו מסודרת, התנהגותו רגילה, עמידתו יציבה, צלח במבחן הבאת האצבע לאף הגם שחרג בהליכתו מהקו הדמיוני והתרשמות השוטר כי השפעת אלכוהול עליו הייתה בינונית.

עוד נטען כי המערער עבד כנהג שביצע הסעות, וככזה פרנס את משפחתו. המערער עשה עבודתו נאמנה ואף מכתב המעביד תומך בכך. בעקבות גזר הדין הוא פוטר מעבודתו ומטה לחמו נפגע. המערער נהג להסיע אמו לטיפולים רפואיים, אך עקב שלילת רישיונו אין מי שיסיענה. בעברו לא הורשע המערער בעבירה דומה ולכן סבור הסנגור שכשלונו של המערערמהווה מעידה חד פעמית, מה גם, שהרשעותיו התעבורתיות קלות ומסתכמות ב – 6 עבירות, המערער הודה בהזדמנות הראשונה כי "שתה כוסית אחת קטנה" וכי מאז ביצוע העבירה חלפו למעלה משלוש שנים, כשבמהלך תקופה זו הוא נהג מבלי לסכן את הציבור. על כן ומשהענישה במקומותינו היא אינדיווידואלית - ע"פ 433/89 אטיאס נגד מדינת ישראל, פ"ד מג (4) 170, ובהתחשב במכלול הנתונים, ביקש בא כוח המערער לקבל את הערעור ולסטות מעונש המינימום לקולא ולהפחית את עונש הפסילה בפועל, גם אם ילך בימ"ש צעד קדימה ויחמיר עימו ברכיב הקנס או בהטלת של"צ לאחר קבלת תסקיר של שירות המבחן.

המשיבה ביקשה לדחות את הערעור.