חכם אברהם נ' שילה ואח'

פסק דין

בפני תביעה כספית בסך 385,000 ₪ אשר הוגשה על ידי התובע נגד הנתבע, עורך דין במקצועו.

א. תמצית טענות התביעה

1. בתקופה הרלוונטית התובע היה הבעלים של זכות לדיירות מוגנת בדירת 2 חדרים, מרפסת וחנייה צמודה בקומת קרקע בבניין ברחוב ארנון 13 רמת גן גוש 6180 חלקה 95 (להלן: "הדירה").

ביום 23.9.08 הגיש נגדו הבעלים של הדירה יעקב סבן (להלן: "סבן") תביעת פינוי וסילוק יד – כנגד סידור חלוף על פי ס' 131 (1() לחוק הגנת הדייר בת.א. 46403/08. (להלן: "תביעת הפינוי").

2. בהמלצת בן אחותו של התובע, יאיר כהן, (להלן: "יאיר") שוחח יאיר עם הנתבע, אשר הסכים לקבל עליו את ייצוג התובע בתביעה הפינוי שהוגשה נגדו, בתמורה לתשלום שכר טרחה בסך 10,000 ₪. בהתאם להנחיות הנתבע ולבקשת יאיר, אשר היה בשלב זה "איש הקשר" בין הצדדים העביר התובע ליאיר את תיק התביעה והמסמכים, כדי שיאיר יעבירם לנתבע. התובע הסכים שהנתבע ייצגו בתביעת סבן, אך לא חתם על יפויי כוח לנתבע, לא נתן לו הרשאה מראש או בדיעבד, לנהל בשמו משא ומתן לגבי גובה הפיצויים, אותם לטענתו הוא זכאי לקבל כנגד הפינוי, ואף לא נתן לנתבע הרשאה או הסכמה לחתום בשמו על הסכם פשרה. התובע שילם לנתבע שכר טרחה בסך 10,000 ₪ בתמורה לייצוג בתיק.

3. התובע העביר את המסמכים לנתבע באמצעות יאיר, כדי שהנתבע ייעץ כיצד יש לפעול, אך הנתבע הגיש כתב הגנה והגישו לבית המשפט, מבלי שהודיע לתובע דבר, מבלי ששוחח עמו, מבלי שנפגש עמו ומבלי שנתן לו לקרוא את כתב ההגנה טרם שהוגש לבית המשפט, להערותיו. הנתבע אף לא הודיע לו בזמן סביר אודות קיום קדם המשפט ביום 8.2.09, אלא רק ביום 6.2.09 יומיים קודם למועד הדיון. לראשונה נפגשו הצדדים ביום ו' 6.2.09 בשעות אחה"צ, כאשר הנתבע הגיע עם יאיר לראות את דירת התובע. פגישה זו התקיימה יומיים לפני מועד הדיון שהיה קבוע ליום א' 8.2.09, דיון שנכח בו גם התובע.

בעת הפגישה בדירת התובע, סיפר התובע לנתבע את נסיבות התביעה, על הסכם הפשרה שנחתם בין סבן לבין שכן בבניין בשם עזרא אליהו, על המו"מ שניהל התובע עם סבן, ואף הראה לנתבע תרשומת בכתב ידו של סבן שנערכה באחד מהמשאים ומתנים שהתקיימו ביניהם, לפיה הציע לו סבן דירה זהה לזו של עזרא אליהו, בת 3 חדרים בקומה ג' כולל חנייה ומחסן בתמורה לתוספת 18,999$. לאחר מכן היה מוכן לתוספת של 14,000$ בלבד, אך התובע סירב להצעות אלה והסכים לשלם רק 10,000$.

4. טוען התובע, כי אמר מפורשות לנתבע , שלאור העובדה שסבן גרר אותו לבית המשפט ונוכח העובדה, שדירת התובע, להבדיל מדירת שכנו – עזרא אליהו, הינה צמודת חניה ומרפסת, והעובדה שהמרפסת הייתה צמודת קרקע ועצים בה גידל ירקות ופרחי נוי, דורש התובע באופן חד משמעי וללא פשרה לקבל דירת 3 חדרים, ללא תוספת תשלום. מה עוד ששכנו עזרא אליהו קיבל כדיור חלוף דירת 3 חדרים בקומה ג', מחסן וחניה כנגד תוספת תשלום של 37,000$ בלבד. לטענת התובע, הנתבע הצדיק את דרישתו ואף הבטיח לו שיפעל בבית המשפט להשגת דירת 3 חדרים רשומה בטאבו על שם התובע.

5. בחקירתו העיד התובע, כי לא ידע שהמו"מ לפשרה שניהל הנתבע עם סבן, היה לדירת 3 חדרים בתמורה לתשלום סכום שבין 0 ל- 100,000 $ וטען, כי אין ביכולתו לשלם סכומים כאלה.

לגרסתו, כאשר יצאו מאולם בית המשפט, בהמלצת בית המשפט, הוא ויאיר לא עמדו ביחד עם הנתבע ועו"ד אבירם אשר ייצג את סבן, והוא אישית כלל לא היה מעורב בשיחות ובמו"מ. הוא היה מודע לתוכן השיחות, לא הסכים ולא אישר להגיע לפשרה בתשלום של בין 0 - 100,000$, הוא לא שותף בשיחה עם סבן ועו"ד אבירם, ואם היה יודע את תוכן הסכם הפשרה כלל לא היה מפנה את דירתו.

לאחר הדיון המשפטי שהתקיים ביום 8.2.09, במהלכו נפגשו הצדדים בפעם השנייה ובמהלכו לא שוחח הנתבע עמו, הודיע יאיר לתובע, כי הנתבע הגיע לפשרה עם סבן, לגבי הדירה שיקבל כפיצוי לפינויו מהדירה. התובע לא היה שותף לכל מו"מ שהתקיים, אם היה כזה, בנוגע להסכם הפשרה והנתבע לא שיתף אותו במהלכים לקראת הסכם הפשרה. התובע טוען כי לא נתן הסכמתו להסכם פשרה שנעשה בין הנתבע לסבן והנתבע חתם על הסכם הפשרה, ללא הרשאתו ובית המשפט נתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה שהוגש על ידי הנתבע וב"כ סבן. (להלן: "הסכם הפשרה").

6. בחודש פברואר הודיע יאיר לתובע, כי על פי הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, יקבל התובע דירת 3 חדרים, דמי שכירות חודשיים בסך 2,500 ₪ עד לבניית הדירה, 5,000 ₪ הוצאות הובלה וערבות בנקאית בסך 600,000 ₪ וכי עליו לפנות את דירתו בתוך 14 יום. התובע הבין מטון הדברים השמח כפי שהובעו על ידי יאיר, כי, כפי שדרש מהנתבע וכפי שהאחרון הבטיח, הוא מקבל את דירת 3 חדרים ללא תוספת תשלום.

לכן, פינה התובע במהירות את הדירה, ומסר את החזקה לסבן וביקש מיאיר עותק של הסכם הפשרה, כיוון שהנתבע לא התקשר עמו, לא שוחח עמו, לא יידע אותו אודות הסכם הפשרה בטרם חתם עליו ולא לאחר מכן ואף לא הודיע לו את תוכנו.

רק לאחר מכן, טוען התובע, העביר אליו יאיר העתק של הסכם הפשרה ורק אז, ובאיחור ניכר הבין את תוכנו האמיתי וחש שהנתבע רימה אותו. הוא הודיע לנתבע כי הוא מסרב להיפגש עם השמאית שמינה בית המשפט ואף דרש מהנתבע לבטל את הסכם הפשרה. הנתבע לחץ על התובע להיפגש עם השמאית, תוך שהבטיח לו לקבל את מה שביקש מלכתחילה וטען בפניו כי השמאית תקבע שהוא זכאי לקבל לפחות, מה שקיבלו שכניו. כן אמר לו, שלמרות שהחלו בהריסת הדירה חשוב לשכנע את השמאית שמגיע לו פיצוי גבוה מזה שקיבלו שכניו.

7. לטענתו, הנתבע חתם על הסכם הפשרה, מבלי שהתובע הסכים ו/או הרשה לו ו/מבלי שהתובע ידע את תנאי הסכם הפשרה.

לבקשתו לביטול פסק הדין שנתן תוקף לפשרה נענה על ידי הנתבע, כי אינו יכול לבטלו ואם ברצונו לעשות כן עליו לקחת עו"ד אחר.

מחוסר ברירה, השתתף התובע בפגישה עם השמאית והודיע, כי בכוונתו לשכור שירותי עו"ד אחר כדי שיבטל את פסק הדין. השמאית שמעה את כל ההסברים של התובע, כולל הפיצוי שקיבלו שכניו, התובע הסביר לה את הערך המוסף של דירתו ואף המציא לה צילום דירתו.

התובע אף סיפר לשמאית, כי סבן הציע לו דירת 3 חדרים בתמורה לכך שהתובע יוסיף 18,888$ אך התובע סירב לכך וסבן ירד ל- 14,000$.

8. לטענת התובע, השמאית ביצעה עבודה רשלנית ובניגוד להסכם הפשרה ובניגוד לכתב המינוי שלה, ואף הגיש את התביעה דנן גם נגדה. לאחר מכן נמחקה השמאית מכתב התביעה וההוכחות התנהלו רק נגד הנתבע.