חימי נ' מדינת ישראל

החלטה

ערר על החלטת בימ"ש קמא, כב' השופט גרטי, אשר דחה בקשת העורר לביטול פסילה מנהלית.

זאת לדעת, כי העורר נהג רכבו בשעה שהיה שיכור. בעניין זה קמה חזקה, משום שהעורר סירב לכאורה להיבדק בבדיקת ינשוף.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, נפסל רישיון הנהיגה של העורר באופן מנהלי לתקופה של 30 ימים.

העורר פנה לבית משפט קמא וביקש ביטול הפסילה, אולם נענה בשלילה.

אודה, כי מצאתי היגיון רב בטענות בא כח העורר: הראשונה שבהן, כיצד ניתן לומר על העורר כי באופן נהיגתו הוא מסוכן לציבור אם ממילא ישוב לנהוג בעוד 10 ימים לערך, מועד בו תפקע הפסילה המנהלית. השנייה, מדוע לא יותר לעורר לנהוג טרקטור בשטח חקלאי מקום בו אינו מסכן איש.

אם אכן מטרת הפסילה המנהלית היתה להפיג בלבד את מסוכנות העורר, ניתן היה לומר כי יש ממש בטענות העורר.

אולם, לפסילה המנהלית מטרה נוספת, מטרה ערכית. מדובר בעבירה כה חמורה אשר מחייבת צעד מיידי שיש בו לגרום לזעזוע יסודי באורחות חייו של הנוהג במצב של שכרות. אין להתבונן בפסילה המנהלית דרך משקפיים צרות עדשה המכוונות כלפי המסוכנות המיידית בלבד. אם נעשה כן, הרי שבכל מקרה ומקרה תימצא תשובה למסוכנות המיידית, לכאורה. בדרך כלל, העבירות הללו מבוצעות בשעות הליל. כל נהג יוכל לטעון כי אינו שותה בשעות היום וכי ממילא הוא אינו מסכן איש בשעה שהוא בדרכו לעבודה או בחזרה ממנה.

כאמור, הטעם העומד ביסוד הפסילה המנהלית הוא כפול: בראש ובראשונה, העברת מסר הרתעתי לציבור והשנייה, טיפול מיידי במסוכנות של הנהג אשר חטא בביצוע העבירה.

על יסוד כל האמור לעיל מצאתי טעם רב בתשובות התובעת והערר נדחה.

ניתנה והודעה היום י"ד טבת תשע"א, 21/12/2010 במעמד הנוכחים.

ציון קאפח, שופט

קרן/קלדנית התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: