חיימוב נ' קרדי ואח'

פסק דין

1.זו תביעה לפיצוי כספי עקב תאונת דרכים מיום 15/3/13 שבה היו מעורבים מונית של התובע ורכב הנתבע 2, נהוג על ידי הנתבע 1 שהיה מבוטח אצל הנתבעת 3.

התובע עותר לסכומים הבאים:

תיקון הרכב 17,852.90 ₪.

מע"מ 3,213 ₪.

ירידת ערך 3025 ₪.

שכ"ט שמאי 1500 ₪.

יום עבודה 250 ₪.

סה"כ – 25,591 ₪.

2.לטענת התובע נהג במונית ברחוב המלכים ובקש לפנות שמאלה לחניה של בית מס' 33. הוא האט נסיעתו עד עצירה מוחלטת ולאחר שהסתכל במראה והבחין שהדרך פנויה החל בפנייתו, אז רכב הנתבעים עקף את מונית התובע במהירות משמאל, וגרם להתנגשות.

לטענת התובע בעת האירוע נתבע 1 הודה בפה מלא שהוא אחראי לתאונה ובקש מהתובע ליצור קשר ישיר עם סוכן הביטוח של הנתבע 1 על מנת שיטפל בפיצוי אך הדבר לא נעשה.

הרכב, לדברי התובע תוקן חלקי אך " יש חלקים שלא תיקנתי כמו שצריך" (עמוד 1 שורה 23).

התובע חזר וטען שנתן איתות "הסתכלתי טוב במראה השמאלית לא ראיתי שום רכב שרוצה לבצע עקיפה אז התחלתי לפנות שמאלה" (עמ' 2 שורות 9-10).

3.הנוסעת במונית עם התובע, ציפי בורנר, אשרה שכוונת התובע הייתה לפנות בתוך חצר ביתה, ואף אישרה שיחה בין הנתבע 1 לבין התובע שבמהלכה הנתבע 1 אמר שהוא גרם לתאונה ושהוא יגיד לחברת הביטוח שלא שהוא אשם. העדה לא הייתה יכולה להעיד על נסיבות התאונה מכיוון שלא ראתה מה קרה.

4.לדברי הנתבע 1 נסע אחרי התובע ואכן יצא לעקוף את המונית :

"המונית מולי התחילה לפנות שמאלה לחניה של העדה וסגר לי את הדרך" (עמ' 3 שורות 11-12).

ובחקירה נגדית טען הנתבע 1 "הייתי במרחק של שתי שניות ממך ולא ראיתי אותך עוצר, מאותת או מנסה לפנות שמאלה. אני יצאתי לעקיפה שראיתי רכב שנוסע לאט לפני".

5.באשר לטענת התובע והעדה כאילו הודה שהוא אשם בתאונה, טען הנתבע 1 שהתובע והעדה צעקו עליו והחברה שלו התחילה לבכות "והיו דברים על ביטוח וכאלה ואמרתי לו שאני אשם כי רציתי ללכת הביתה וכדי לצאת מהסיטואציה הזאת" (עמ' 3 שורות 16-17).

חברתו של הנתבע 1, מור אזולאי, טענה "שבאמצע העקיפה המונית נכנסה ביניהם והחבר של שבר את ההגנה שמאלה ועלינו על המדרכה" (עמ' 3 שורות 30-31).

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי ולהלן הנימוקים לכך: