חיימוב נ' לובין ואח'

פסק דין

שתי תביעות אשר נסבות על תאונת שרשרת אחת בה היו מעורבות התובעות הנתבעת 2 וכן, רכב נוסף אשר היה הראשון בשיירה ואשר נהגו טרם הגיש תביעה.

לשם הנוחיות – יכונו הצדדים בהתאם לשמן וזאת, על מנת למנוע אי הבנות .

1. אין עוררין כי מדובר בתאונת שרשרת כאשר הגב' חיימוב נהגה ברכב השני המעורב בתאונה, הגב' לובין נסעה ברכב השלישי המעורב בתאונה והגב' גנדלמן נהגה ברכב הרביעי המעורב בתאונה.

2. לטענת הגב' חיימוב עת נסעה בשד' רוקח לכיון העליה על הגשר בכיוון ממזרח למערב, היא הבחינה בפקק תנועה בכיוון העליה ומשכך, האטה ועצרה באופן מוחלט. לאחר עצירתה כאמור פגע ברכבה רכב הגב' לובין וכפועל יוצא מכך, נהדפה קדימה אל הרכב שלפניה ונגרמו לרכבה נזקים מלפנים ומאחור.

3. לטענת הגב' לובין, גם היא הבחינה ברכב הגב' חיימוב בעצירה ומשכך, עצרה אחריה ולאחר מספר שניות, פגע בה לפתע רכב הגב' גנדלמן והדף אותה אל רכב הגב' חיימוב . משכך, גם רכבה נפגע בחלקו הקדמי והאחורי . לטענת הגב' לובין בנסיבות אלו האחריות לתאונה מוטלת לפתחה של הגב' גנדלמן אשר הדפה את רכבה אל עבר רכבה של הגב' חיימוב.

4. לטענת הגב' גנדלמן, הבחינה ברכבה של הגב' לובין בולם , בלמה אף היא ופגעה ברכבה של הגב' לובין פגיעה קטנה מאחור . משכך, לטענתה היא הצטרפה לתאונה קיימת ויש להטיל עליה את האחריות לנזק האחורי לרכבה של הגב' לובין ותו לא.

בהקשר זה אציין כי אין עוררין כי הנזק האחורי לרכבה של הגב' לובין אמנם כוסה על ידי הנתבעת 4 במלואו ואין בפיה טענות בהקשר זה.

5. שתי שאלות עומדות לדיון בפני – הראשונה, האם הגב' חיימוב אמנם עצרה את רכבה ואילו הגב' לובין הדפה אותה אל הרכב שלפניה או שמא הגב' לובין הצטרפה לתאונה קיימת באשר עוד קודם לכן, פגעה הגב' חיימוב ברכב שלפניה.

השניה - האם הגב' לובין אמנם עצרה ולא פגעה בגב' חיימוב ואילו הגב' גנדלמן הדפה אותה אל רכב הגב' חיימוב או שמא הגב' גנדלמן הצטרפה לתאונה קיימת באשר עוד קודם לכן, פגע רכבה של הגב' לובין ברכב הגב' חיימוב.

6.בדיון אשר התקיים בפני העידו שלוש הנהגות והוצגו בפני חוות דעת המתעדות את הנזק לרכבי הגב' חיימוב והגב' לובין. כן, הוצגו בפני, הודעת הגב' חיימוב לחברת הביטוח והודעות שלוש הנהגות המעורבות בתאונה (למעט הגב' גנדלמן) במשטרה.

7.התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את עדויותיהם , אל נוכח נטלי הראייה – הנני סבורה כי הילך התאונה היה שהגב' חיימוב אמנם עצרה ואילו פגיעת הגב' לובין הדפה אותה אל הרכב שלפניה ובנוסף, כי הגב' גנדלמן הצטרפה לתאונה קיימת באשר הגב' לובין פגעה בגב' חיימוב עוד טרם פגיעת הגב' גנדלמן. להלן אפרט את טעמי למסקנותי האמורות.

8.בתיק זה, כבכל הליך אזרחי חל על הצדדים נטל ההוכחה הנקבע במשפט האזרחי על פי "הטיית מאזן ההסתברות", אשר בהקשר אליו נקבע בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589 כי :

"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% "

כלומר, במקרה בפני, עלי להשתכנע ברמה של 51% באיזו מבין הגירסאות, על מנת שגרסא זו תתקבל.

9.מן הכלל אל הפרט –

באשר להילך התאונה בין רכב הגב' חיימוב לרכב הגב' לובין – הנני קובעת כי אמנם רכב הגב' חיימוב עצר ואילו רכב הגב' לובין פגע בו והדף אותו אל הרכב שלפניו.

את קביעתי זו הנני משתיתה על כך, שהגב' לובין עצמה העידה כי ראתה את רכב הגב' חיימוב במצב של עצירה בפקק ועצרה אחריה– דהיינו היא לא העידה כי ראתה אותה בולמת(ראה עמ' 4 שורה 14).

זאת ועוד, עיון בנזקים אשר אירעו לרכב הגב' חיימוב מעלה כי בפגיעה במוקד החזית של רכבה הינה בשיעור של כ- 50% מהפגיעה במוקד האחורי – דהיינו הפגיעה במוקד האחורי הינה חזקה יותר ותומכת בטענה כי הגב' חיימוב אמנם נהדפה.