חיימברג נ' משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים

פסק דין

לפנינו ערר על החלטת המשיבה המנכה מקצבת נכה נזקק המשולמת לעורר מחצית מדמי שכירות המתקבלים בעבור חנות השייכת לו ולאשתו.

בין הצדדים אין שום מחלוקת עובדתית, החנות המושכרת נרכשה לפני שנים רבות ע"י העורר ואשתו, נרשמה על שם שניהם, שייכת לשניהם, כך גם הוצהר למשיבה, העורר סובל מדמנציה, כרגע עדיין לא מונה אפוטרופוס, הסכם השכירות נערך בין אשת העורר לשוכר ודמי השכירות עומדים על 2000 ₪ לחודש.

המשיבה מנכה רק את חלקו של העורר קרי מחצית-1000 ₪ לחודש.

ההכרעה פשוטה ביותר, חוק נכי רדיפות הנאצים מחייב בסעיף 4 שבו (על סעיפי המשנה השונים) לנכות כל הכנסה של ניצול השואה מכל מקור שהוא למעט תשלומים על פי חוק זה. הפרשנות שניתנה בפסיקה הענפה ובכל הערכאות מרחיבה מאד וההלכה היא כי יש לנכות כל הכנסה מכל מקור כאשר למצבו הכלכלי או הבריאותי של העורר אין כל משקל ביחס לשאלת הניכוי.

ב"כ המשיבה טענה כי ללא החלטה שיפוטית או אפוטרופוס שמונה כדין, הסכם השכירות בו מתחייבת אשת העורר גם בשם העורר הינו בעייתי, אנו לא ניכנס לדיון בנקודה זו משום שהיא עצמה איננה רלבנטית וגם אין בפנינו את מערכת הנתונים הנדרשת להכרעה כזו.

מה שברור הוא כי החנות שייכת גם לעורר ולכן הכנסות החנות שייכות לו גם הן. חלקו בחנות מחצית וזהו גם חלקו בהכנסות ממנה (לפחות לכאורה ולא הובאו נתונים אחרים).

מדובר בהכנסה של העורר שהיא ברת ניכוי על פי החוק והפסיקה.

אשר על כן לא נפלה טעות בהחלטת המשיבה ולכן נדחה הערר.

אין צו להוצאות. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בנקודה משפטית ותוך 30 יום.

ניתן היום, א' אדר ב תשע"ד, 03 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.

אהרון שדה, שופט

יו"ר הוועדה

דר' נעמי אפטר

חברת הוועדה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: