חיים(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

ההליך

מדובר בערר על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (השופט ד. בן טולילה, 46178-02-13), מיום 21.3.13, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים נגדו.

נגד העורר הוגש כתב האישום המייחס לו עבירה של הספקת סם מסוכן והחזקת סם, שלא לצריכה עצמית, לאחר שביום 18.2.13, בסמוך לשעה 16:00, בכניסה לבית סוהר "אשל", ניסה הנאשם לספק לעצורה שולה אלוף סם מסוכן מסוג הרואין במשקל 1.183 גרם, בכך שהחדיר את הסם לתוך בית הסוהר, כשהוא עטוף במגבת וכלים אחרים, אותם ניסה להעביר לעצורה. במעמד הבידוק נתפס הסם המסוכן.

ההליך בבית משפט השלום

בדיון מיום 18.3.13, טען ב"כ העורר כי החיפוש שנעשה לעורר, נעשה שלא כדין, מאחר וטרם עריכת החיפוש לא הובהרה לו זכותו לסרב, שלא בהתאם להלכת "בן חיים", וכן, משום שהחיפוש לא נעשה בנוכחותו, אלא בחדר צדדי.

מהראיות עולה שהמגבת שבה נמצא ההרואין הינה של העורר, וכן, שהוא ארז אותה לאחר שכובסה והכל במטרה להעבירה לאסירה בשם שולה אלאלוף.

בהחלטה מיום 18.3.13 קבע בית משפט השלום שיש ראיות לכאורה להוכחת האישום. כן נקבע, כי דינן של הטענות אותן העלה ב"כ המשיב, להתברר במסגרת התיק העיקרי, וגם אם יימצא שהחיפוש לא נעשה בהתאם לנהלים, אין הדבר מביא לפסילת הראיה (בהתאם לקריטריונים שנקבעו בהלכת ”יששכרוב").

בדיון מיום 21.3.13, ביקש המשיב להורות על שחרורו של העורר לחלופה בהשגחת כלתו ואחייניתו, אולם חלופות אלו נמצאו כלא מתאימות, לאור גילן הצעיר והעובדה כי לא תוכלנה לשמש גורם ממתן, סמכותי ומציב גבולות לעורר. כמו כן נקבע, כי העבירות המיוחסות לעורר מקימות עילת מעצר סטטוטורית, המתחזקת נוכח העובדה שמדובר בסם מסוג הרואין, הנמנה על הסמים הקטלניים, והעובדה כי הוא נתפר מבעוד מועד בתוך מגבת השייכת לנאשם, ולנוכח התעוזה הכרוכה בהעברתו של הסם אל תוך כותלי הכלא, מתחת לעיניהם הפקוחות של גורמי אכיפת החוק. לאור זאת, קבע בית משפט השלום כי החלטתו מיום 18.3.13 עומדת בעינה, והורה על מעצר העורר עד תום ההליכים.

הערר

בערר שהוגש ביום 3.4.13, טען ב"כ העורר כי שגה בית משפט השלום, בכך שלא נתן משקל משמעותי לסיכול הצו להוצאת העתק מצלמות האבטחה, וכן בכך שקבע שלא נדרש יסוד סביר לחשד לצורך לערוך חיפוש לעורר שרצה לבקר בבית הסוהר, כך שלא מתקיימת הלכת "בן חיים" ובכך שקבע כי אין חובה להסביר לחשוד את זכותו לסרב לחיפוש. כן טען, כי שגה בית משפט השלום משקבע כי לא ניתן לקבוע מדו"חות הסוהרים שהחיפוש לא נערך בנוכחות העורר, וכן, משקבע כי החלופה שהוצגה בפניו אינה ראויה בנסיבות העניין.

הדיון בפני בית משפט זה

בדיון מיום 4.4.13, חזר ב"כ העורר על נימוקי הערעור, תוך שציין כי החיפוש שנערך לעורר נעשה שלא כדין, ולכן בהתאם להלכת "יששכרוב" והלכת "בן חיים" שבאה אחריה, יש לפסול את תפיסת הסם כראיה. לטענת העורר, החיפוש נערך שלא בנוכחותו, לאחר שלקחו ממנו את התיק עם החפצים שהביא עימו, הלכו אנשי הביטחון לחדר כלשהו וכעבור חצי שעה חזרו ואמרו שתפסו סמים אצלו. לדבריו, בניגוד לנהלים של שב"ס, לא התקבלה הסכמתו לחיפוש.

בית משפט השלום סבר שהמקום לטענות אלה הוא בתיק העיקרי, בעוד שלטענת ב"כ העורר, מדובר בטענה מבוססת, שיש בה כדי לאפשר את שחרור העורר לחלופה ולאפשר לו לנהל את המשפט בעודו משוחרר.

לאחר שביקשו צו לבחינת מצלמות האבטחה בכניסה לכלא, על מנת שיראו שהעורר יושב בכניסה, לוקחים ממנו את התיק וחוזרים לעצור אותו לאחר כחצי שעה, המשטרה שלחה את החוקר - מוטי קקון, על מנת שיצפה במצלמות האבטחה. בדו"ח צפייה שכתב, ציין שהוא רואה את העורר נכנס למתחם הכניסה לבית הכלא בשעה מסוימת וכעבור כחצי שעה, הגיעו שוטרים ועצרו אותו, בלי שציין מה היה באותה מחצית השעה. אף שבמשטרה ביקשו לצרוב את דיסק הצילום, לא נעשה הדבר, ובהמשך טענו, כי מאחר וחלף שבוע, נמחק תיעוד מצלמות האבטחה. כמו כן טען ב"כ העורר כי לעורר נגרם נזק ראייתי, ויש להניח שמצלמות האבטחה היו מאששות את טענת העורר כי החיפוש נערך שלא בנוכחותו. בנוסף, דו"חות אנשי השב"ס הינם לקוניים, ולא עולה מהם אם החיפוש היה בנוכחותו אם לאו והאם הדבר נעשה בהסכמתו. לדברי ב"כ העורר, מאחר והצו סוכל, יש לתת לכך משקל מהותי ולהפוך את ההחלטה.

כן שגה בית משפט השלום בכך שקבע כי לא נדרש יסוד סביר לחשד כדי לערוך חיפוש על מבקר בשב"ס. ב"כ העורר הפנה לנוהל החיפושים מס' 03.06.00 לפקודת בתי הסוהר, כאשר סעיף 5.א לנוהל קובע כי, "חיפוש על גופו של אדם, אין לערוך אלא לאחר שניתנה הסכמתו לכך", היינו שחיפוש לאיתור סמים על מבקרי אסירים ועל אסירים יבוצעו לפי הנוהל האמור.

לטענתו, לא ניתנה לכך התייחסות מהגורמים שתפסו את העורר ובית משפט השלום קבע כי העניין יתברר במסגרת ההליך העיקרי. בעניין זה, הפנה לבש"פ 9220/12, שלמה פרץ נ' מ"י, שניתן לאחרונה ע"י השופטת ארבל, שם הופרה זכות ההיוועצות, ונקבע, כי כבר בשלב הדיון במעצר יש לדון בטענות אלה של הפרת הזכויות ולתת להם משקל.

כמו כן הוסיף, כי חלופת המעצר שהוצעה, אף שאינה אידיאלית, ממוקמת בנתיבות, עם שתי ערבות אשר בנסיבות העניין ובנסיבות חולשת הראיות יאפשרו לנהל את המשפט כשהעורר נתון במעצר בית.

מנגד, טענה ב"כ המשיבה, כי יש לדחות את הערר ולהשאיר את החלטת בית משפט השלום על כנה. מדובר בטענות שנטענו ונדחו זה מכבר, ובתיק קיימות ראיות לכאורה. אין מחלוקת שהעורר הגיע לכלא והצטייד בציוד, שכלל אותה מגבת בה נתפס הסם המסוכן. משני דו"חות החיפוש של הסוהרים - ולדיסלב למברג ואנדריי פוטפוב עולה שהחיפוש נעשה בציוד שהוכנס ע"י העורר והסם נמצא כשהוא תפור בתוך מכפלת המגבת.

שאלת המהימנות של דו"חות הסוהרים מקומה להתברר בתיק העיקרי ולא ניתן בשלב זה ללמוד מהדו"חות שהוגשו האם החיפוש נעשה בנוכחותו אם לאו, שכן טיעון זה עולה מפיו של העורר בלבד. מדו"ח הצפייה של השוטר קקון עולה שהחיפוש נערך במקום מוצנע, כפי שנדרש, ובמקום שבו נערך החיפוש אין מצלמות, ולא רואים את העורר יושב במקום שהוא טוען שהוא היה.