חיים נאמי נ' עיריית אור יהודה

החלטה

1.בין הצדדים קיימת מחלוקת דיונית בשני נושאים –

א.הזמנת שני עדים מטעם התובע, בנושא "נוהג ברשויות המקומיות להכללת מרכיב השעות הנוספת הגלובליות בחישוב המשכורת הקובעת".

ב.הוצאת חוות הדעת מטעם התובע מתיק בית הדין.

להלן החלטה בכל אחד מהנושאים -

הזמנת עדים

2.התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו ביום 1.11.2011.

הנתבעת הגישה תצהירי עדות ראשית מטעמה ביום 30.5.12.

3.ביום 28.5.12 התובע הגיש בקשה להזמנתם של מר שמואל נחמני וגב' רוית קלפנר על מנת שיעידו מטעמו בנושא המפורט בסעיף 1א' לעיל. לטענת התובע, עדותם נוגעת לב המחלוקת שבתיק ומאחר ששניהם עובדי מדינה, התובע אינו יכול לקבל מהם תצהיר.

4.ביום 13.6.12 הורה בית הדין לצדדים להבהיר עמדתם לגבי צירוף הממונה על השכר באוצר להליך או בקשת עמדתו בנוגע למחלוקת בין הצדדים.

התובע הסכים, אך הנתבעת התנגדה לצירוף הממונה על השכר באוצר (להלן – הממונה).

לטענת הנתבעת, עמדת הממונה אינה רלוונטית מאחר שהסוגיה שבמחלוקת היא האם יש להכליל במשכורת הקובעת של התובע רכיב של שעות נוספות גלובליות ועמדת הנתבעת בנושא זה נסמכת על פסיקת בית הדין הארצי לעבודה, כך שעמדת הממונה אינה מעלה או מורידה. עמדת הממונה נדרשת כאשר הרשות מבקשת לשלם רכיב מסוים ולא כאשר הרשות טוענת שאין לשלם רכיב מסוים לעובד.

בנושא הזמנת העדים, עמדת הנתבעת היא שהתובע אחר את המועד להגשת הבקשה, אין ממש בנימוק שהעדים הם עובדי מדינה ולכן לא יכלו לתת תצהיר וממילא אין טענת נוהג העולה מכתבי הטענות, כך שהעדות מתבקשת לצורך הרחבת חזית שהנתבעת מתנגדת לה.

5.לאחר שחזרתי ועיינתי בכתבי הטענות, אכן לא עולה מהם מחלוקת לגבי חריגת שכר ואף אין טענת נוהג של תשלום שעות נוספות גלובליות. טענת התובע כי הוא זכאי לתוספות אלה אינה מפורטת ואילו טענת הנתבעת היא שהתובע אינו זכאי שהתוספת תכלל במשכורת הקובעת, מאחר שמדובר בתוספת ולא ברכיב שכר. משזו המחלוקת, אכן אין מקום לזמן את העדים להעיד בנושא נוהג, וזאת במיוחד כאשר הבקשה מוגשת בשיהוי ניכר ובחריגה משמעותית מהמועדים שנקצבו על ידי בית הדין להגשת תצהירי הצדדים והזמנת עדים.

6.לסיכום – הבקשה להזמת עדים מטעם התובע נדחית.

הוצאת חוות הדעת מהתיק

7.התובע צירף לתצהירו חוות דעת של רופא תעסוקתי. במועד הגשת תצהירי הנתבעת, היא הודיעה כי היא שומרת על זכותה להגיש חוות דעת רפואית מטעמה, וזאת מבלי לגרוע מהתנגדותה להגשת חוות הדעת על ידי התובע.

8.לבקשת הנתבעת, הורה בית הדין לתובע למסור לה את החומר הרפואי שעמד בפני המומחה שנתן את חוות הדעת מטעמו. לאחר מכן, הנתבעת ביקשה שהתובע יעמוד לבדיקת מומחה מטעמה, אולם התובע סרב.

בנסיבות אלה, שבה הנתבעת על בקשתה להוציא מתיק בית הדין את חוות הדעת הרפואית מטעם התובע. הנתבעת שבה וביקשה להורות על הוצאת חוות הדעת וזאת מהנימוק שלחוות הדעת אין רלוונטיות, מאחר שקביעת אחוזי נכות לצורך תשלום פנסיית נכות תיעשה אך ורק על פי קביעה של ועדה רפואית כהגדרתה בחוק וקביעת הועדה תהווה ראיה מכרעת ויחידה בדבר הנכות ודרגתה.

9.עמדת התובע היתה כי בשלב זה, בקשת הנתבעת להעמידו לבדיקה רפואית תעכב את שמיעת התיק. תגובת התובע לא כללה התייחסות לבקשה להוצאת חוות הדעת מתיק בית הדין.