חיים נ' סיני

החלטה

לפני בר"ע על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ גב' אורית יהלומי אשר דחתה את הבקשה בטענת פרעתי שהגיש המבקש. פסק הדין שהוגש לביצוע בתיק ההוצל"פ הינו פסק דין שניתן בבית הדין הרבני.

בית הדין דן בסכסוך שבין המבקש למשיב. המבקש טוען כי יש לפצל את הסכסוך לשניים, חלקו האחד עסק בתביעה שהגיש המבקש ובה ביקש להתמנות כנאמן של הקדש במקום המשיב. תביעה זו שהינה בסמכות בית הדין נדחתה והוא חויב בהוצאות בסך 4,700 ₪. במקביל נוהלה תביעה נוספת בין הצדדים בקשר לדמי שכירות שעל המבקש לשלם להקדש שהמשיב הוא נאמן שלו. במסגרת זו ניתן פסק דין שחייב את המבקש לשלם 13,640 ₪. לטענת המשיב לא ניתן היה להגיש את החלק הזה של פסק הדין לביצוע, שכן, מדובר בסכסוך שאינו בקשר לניהול ההקדש אלא סכסוך בין ההקדש לבין אדם פרטי שאינו קשור לניהול הפנימי של ההקדש. לא זו בלבד אלא שבית הדין אף נתן פסק דין לטובת הנאמן של ההקדש ולא לטובת ההקדש. המבקש טוען איפוא כי את החלק הזה של פסק הדין (שאותו הוא כבר שילם ולא חולק עליו לגופם של דברים) לא ניתן היה להגיש לביצוע בהוצל"פ אלא רק לאחר שהוא יאושר כפסק בורר. המבקש טוען שהסכים לדון גם בענין הזה בבית הדין הרבני בשל כך שהוא חתום על שטר בוררות שממנה את בית הדין כבורר, ואולם לצורך ביצוע פסק הדין בהוצל"פ, יש לאשרו קודם לכן כפסק בורר ורק לאחר מכן להגישו לביצוע.

טענתו של המבקש נדחתה על ידי כב' הרשמת שקבעה כי גם אם מדובר בפסק דין שניתן בחוסר סמכות של בית הדין אין הדבר מבטלו מעיקרו (כפי שנקבע לאחרונה בברע"א 4198/10 איבגי נ' גבאי).

על החלטה זו הוגשה הבר"ע בנימוקים המפורטים לעיל.

המשיב טוען כי אין מקום להתערב בהחלטת כב' הרשמת שניתנה תוך הפעלת שיקול דעת ותוך התחשבות בכך שאף המבקש לא חולק על חובתו לשלם את הסכום שקבע בית הדין ואף שילם אותו כבר בפועל.

לבקשת המבקש קויים דיון בפני בו חזרו הצדדים למעשה על טענותיהם שבכתבי הטענות.

לאחר עיון בטענות הצדדים באתי למסקנה כי בנסיבות המיוחדות של מקרה זה אין מקום להתערב בהחלטת כב' הרשמת מהנימוקים הבאים:

א. נימוקים פרוצדורליים:

1. בקשת המבקש בפני כב' הרשמת היתה למעשה בקשה שלפיה יש לסגור את תיק ההוצל"פ או למצער להקטין את סכום החוב בו בשל הסכום של 13,640 ₪ שהוגש לביצוע מבלי שאושר כפסק בורר. היינו, מדובר בבקשה בטענת פרעתי. בקשה זו נדחתה לפיכך הערעור עליה הוא ערעור בזכות ולא בקשת רשות ערעור כפי שהוגשה על ידי המבקש. ראו לענין זה סעיף 80(ב) לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ח – 1968.

2. כאשר מוגש ערעור או בר"ע על החלטת רשם ההוצל"פ יש לצרף להם תצהיר ראו לענין זה תקנות 119(ה) ותקנה 120(ג) לתקנות ההוצאה לפועל התש"מ – 1979. בנדון דנן הוגשה בר"ע ללא תצהיר לאימות העובדות.

ב. נימוקים עניינים:

1. מדובר בתיק הוצל"פ שנפתח בחודש אפריל 2012. ביום 23.5.12 הגיש המבקש בקשה בטענת פרעתי בה ביקש לעכב הליכים כיוון שלטענתו התשלום שחוייב בבית הדין היה מותנה בהמצאת קבלה ואילו המשיב לא המציא קבלה, היינו, המבקש עצמו מודה בחובו אך מבקש שלא לחייבו עקב אי המצאת קבלה. בקשתו נדחית אך עצם הגשת הבקשה מלמדת שהמבקש הבין שאין מדובר בפסק בורר שיש לאשרו אלא בפסק דין שיש לשלמו.

ביום 18.6.12 הגיש המבקש בקשה לצו חיוב בתשלומים מבלי לטעון דבר לגבי עצם קיום החוב. ביום 10.7.12 וביום 24.7.12 הגיש המבקש בקשות שלא לחייבו בהוצאות נוספות אך לא טען דבר לגבי החוב עצמו. מכל הנ"ל עולה שהמבקש עצמו התייחס לחוב שחוייב בו בבית הדין כחוב שיש לשלמו לא זו בלבד אלא שהמבקש שילם את החוב (לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ, שניפתח כשנתיים לאחר מתן פסה"ד).

2. פסק הדין שחייב את המבקש לשלם את הסך של 13,640 ₪ ניתן במסגרת תביעה שהגיש המבקש ובה ביקש למנות אותו כנאמן של ההקדש במקום המשיב. מטרת בקשה זו היתה "לחסוך" את דמי השכירות אותם נדרש המבקש לשלם בגין המושכר ששכר מההקדש. לפיכך במקרה זה ניתן לראות גם את פסק הדין הכספי שחייב את המבקש לשלם את הסכום של 13,640 ₪ כחלק מהסכסוך הנוגע לניהול ההקדש כאשר סכסוך כזה הינו בוודאי בסמכות בית הדין כבית דין ולא כבורר. העובדה שטענה זו של בוררות הועלתה לראשונה מספר שנים לאחר ההתדיינות הממושכת בבית הדין ורק לאחר כ- 8 חודשים מפתיחת תיק ההוצל"פ מלמדת שגם בית הדין וגם הצדדים ראו בסכסוך זה כחלק מהסכסוך הקשור בניהול ההקדש ולפיכך הוא בסמכות בית הדין כבית דין ולא כבורר.

3. גם אם מדובר בסכסוך שבין הקדש לבין אדם פרטי, כאשר סכסוך זה מובא לבית הדין כסכסוך נלווה לסכסוך פנימי בתיק ההקדש, לא ניתן לאמר שבית הדין דן בענין בחוסר סמכות ואין מקום, אם הצדדים לא מבקשים זאת בפירוש במהלך הדיון, לחלק בין חלקים שונים של פסק הדין ולקבוע שחלקם ניתן במסגרת הסמכות של בית הדין כבית דין וחלקם במסגרת סמכותו כבורר. מתוך פסק הדין ומהלך העניינים כולו נראה כי גם הצדדים וגם בית הדין ראה בסכסוך שמובא בפניו כסכסוך אחד כולל. גם אם חלק מהסכסוך הובא כסכסוך נגרר לסכסוך העיקרי שפתח את ההליך, שבו ביקש המבקש לשנות את נאמני ההקדש, אין מקום לחייב את המשיב לקבל אישור פסק בורר לגבי אותו חלק נלווה.

התוצאה היא איפוא שהבר"ע נדחית ואני מחייב את המבקש לשלם למשיב שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ שיגבו מתוך סכום הערובה שהפקיד המבקש.

את יתרת סכום הערובה יש להשיב למבקש, אם אין מניעה חוקית לעשות כן.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מההחלטה בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתנה היום, כ"ג ניסן תשע"ג, 03 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.