חיים נ' טל ואח'

פסק דין

מבוא

התובע, יליד 1.1.1935, נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 15.7.08, במהלך עבודתו כנהג משאית. על פי המפורט בכתב התביעה, אירעה התאונה בעת שהתובע ירד ממשאיתו כדי לפרוק ממנה מטען. מלגזה, הנהוגה בידיי נתבע 1, נסעה לאחור ודחפה את התובע. בעקבות הדחיפה נפל התובע ונדרס בגלגלי המלגזה. ממקום התאונה פונה התובע באמצעות אמבולנס לבית החולים קפלן.

הנתבעת לא חלקה על חבותה לשאת בנזקים שנגרמו לתובע בתאונת הדרכים, בהתאם להוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן- "חוק הפיצויים"), ולפיכך השאלה הטעונה הכרעה הינה שאלת הנזקים שנגרמו לתובע בעקבות תאונת הדרכים, והפיצוי הראוי בגינם.

הנכות הרפואית

קביעת המוסד לביטוח לאומי

התאונה הוכרה כתאונת עבודה, ונכותו של התובע נקבעה על ידי המוסד לביטוח לאומי, קביעה המשמשת בסיס לקביעת הנכות הרפואית גם בתובענה זו, בהתאם לסעיף 6ב' לחוק הפיצויים. ביום 25.3.10 קבעה הוועדה הרפואית כי לתובע נותרה בעקבות התאונה נכות צמיתה בשיעור של 38.8%. ועדות רפואיות קבעו לתובע גם נכות זמנית בשיעור של 100%, וזאת לתקופה מיום 15.7.08 עד יום 31.12.09. בעקבות המלצת וועדת רשות, הופעלה תקנה 15 במלואה, כך ששיעור נכותו הכולל של התובע לצורך תשלומי המוסד לביטוח לאומי הועמד על 59%.

ביום 24.6.10 דנה הוועדה הרפואית לעררים בערר שהגיש המוסד לביטוח לאומי על החלטת הוועדה הרפואית באשר לקשר הסיבתי בין הנכות בכתף לבין תאונת הדרכים. בנימוקי הערעור פורט כי לאחר התאונה עבר התובע ניתוח והיה מרותק לביתו עם גבס עד יום 1.9.08. עוד נכתב כי "ב- 12.9.09 – מצויין כי יש כאבים בכתף ימין. ב- 23.9 נעשה צילום. מאז שהתקבל לשיקום בהדסה הר הצופים – יש תיעוד לתלונות... מדובר בנפגע בן 73 שהתשלום מנ"ע הינה הכנסתו. אינו יכול להגיש תביעה לנ"ר בגלל גילו. לא יכול לעבוד.". בחלק של תלונות הנפגע נכתב כי "לא יכול להרים יד ימין, לא יכול אפילו להתגלח. קשה לו לתפקד.". בפרק המפרט את הממצאים הרפואיים פורט כי בבדיקה קיימת הגבלה בתנועה בכתף ימין ל-45 מעלות, ובכתף שמאל הגבלה ל-90 מעלות. עוד פורט כי "בUS כתפים 13.11.08 – הודגם קרע בשני גיד הסופרספינטוס, בעיון בתיק האשפוז מח' שיקום הדסה הר הצופים 12.10.08 – מצוין תלונה על כאבים בכתף ימין ויש התייחסות לכך ברישומי האישפוז אם כי לא בסיכום המחלה.". בחלק של אבחנות נכתב כי מדובר במצב לאחר שברים בשתי השוקיים והגבלת תנועה בכתף ימין.

בפרק הסיכום והמסקנות קבעה הוועדה כי "בנושא כתף ימין הועדה דוחה את ערר המוסד וזאת מהסיבה שאכן הודגמו קרעים בגידים המסובבים בשתי הכתפים מימין קיימת הגבלה בתנועות ומשמאלה קיימת הגבלה מזערית בתנועה. מאחר וכחודשיים לאחר התאונה מופיעות התלונות על כאבים ומגבלות בכתף ימין בלבד הוועדה משוכנעת שכאבים אלו ומגבלה זו נגרמו כתוצאה [מהתאונה] הנדונה. מאחר ולגבי שנת 2000 לא ברור אם היתה מגבלת תנועה כלשהי או לא והעובדה שהתובע בגילו המתקדם עסק בעבודה פיזית... שהתאונה היא זו שגרמה להגבלת התנועה. העובדה שבסיכומי האישפוז המיידים אין איזכור לחבלה בכתף נובעים כנראה מכך שהכותבים התרכזו בשברים בגפיים התחתונות...".

על יסוד ממצאיה קבעה הוועדה כי נכותו הצמיתה של התובע מיום 1.1.10 בגין פגיעה בגפיים התחתונות הינה בשיעור של 20%, לפי פרט 35(1)(ג) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956 (להלן- "התוספת לתקנות"). עוד נקבע כי בגין הגבלה בתנועות פרק הכתף נותרה לתובע נכות בשיעור של 15%, לפי פרט 41(ג)(ב) לתוספת לתקנות. בגין פגיעה בקרסול נותרה לתובע נכות בשיעור של 10% לפי פרט 48(3)א' לתוספת לתקנות. סך כל נכותו המשוקללת של התובע, כך נקבע, הינה בשיעור של 38.80%. עוד נכתב בפרוטוקול כי הוועדה מפעילה את תקנה 15 במלואה כפי שהמליצה וועדת הרשות, מאחר שהתובע אינו יכול לחזור לעבודתו. לאחר הפעלת תקנה 15 במלואה הועמדה נכותו של התובע על שיעור של 59%.

טענות הנתבעת- דוח חוקר וקלטת הווידאו

הנתבעת חלקה על קביעת הוועדה הרפואית וטענה שלא נותרה לתובע כל נכות בכתף. את עמדתה בקשה הנתבעת לתמוך בעיקר בעדותו של החוקר מטעמה, מר חגי ליבוביץ – חוקר במשרד החקירות ויצמן יער, אשר ערך ביום 14.3.13 מעקב מוסרט אחר התובע והגיש סרט ויידאו (מוצג נ/2). בתצהיר עדות ראשית הצהיר החוקר כי "בשעה 6:19 התובע חיים שעיה הגיע לביתו ברכב...יצוין כי הנפגע נהג ברכב. התובע חיים שעיה יצא מהרכב נראה מתכופף ומוציא שקיות ניילון ודבר מה נוסף, לאחר מכן נעל את הדלת, והוא חצה את הכביש והלך באופן עצמאי לביתו ללא שימוש בשום מכשיר עזר." (סעיף 4). עוד הצהיר החוקר כי עד השעה 9:14 לא יצא התובע מביתו ואז יצא להשליך שקית אשפה וחזר לביתו (סעיף 5). החוקר הצהיר כי "כאשר הוא לא יצא מביתו פעלנו בכיסוי, חוקר מצוות העיקוב פתח איתו בשיחה על המדרכה שליד ביתו במשך של כ-13 דקות... והתובע עמד על רגליו לזמן ממושך של 13 דקות מוסרטות, תוך שהוא מפעיל ידיו בחופשיות כוללת הנפת ידיים למעלה, וכאשר הוא הולך ממקום למקום במהלך השיחה עם החוקר מצוות המעקב ללא כל מכשיר עזר כלשהן." (סעיף 6; הדגש במקור). בחקירה הנגדית השיב החוקר שבמהלך המעקב הוא לא ראה את התובע עובד (עמ' 24 שורות 6-7).

בצפייה בסרט הווידאו (מוצג נ/2) ניתן להבחין בנקל בכך שהתובע הולך בחופשיות, ואינו נעזר במקל או באמצעי עזר אחר, וזאת בניגוד להצהרתו. תפקודו בקלטת נראה תקין לחלוטין. ניתן לחזות בתובע הולך זקוף, מתכופף, נושא את שקית הזבל, והעיקר, מניף את ידו מעל הכתף בדרך המעלה סימני שאלה באשר לנכות שנקבעה לו בשל מגבלת תנועה לכאורה בכתף.

התובע עומת במהלך חקירתו הנגדית עם המצולם בסרט. בחקירה הנגדית לב"כ הנתבעת לפני הצגת הסרט, השיב התובע לשאלה האם הוא יכול ללכת, כי "כשאני הולך כמה צעדים אני מקבל נטרול ברגליים, יש לי פלטינות. אני צריך מיד לשבת. אני יושב על הרצפה איפה שאני נמצא." (עמ' 10 שורות 11-12). התובע נשאל במהלך חקירתו הנגדית "למה אתה עושה כאילו אתה לא יכול להזיז את היד?" (עמ' 19, שורה 29), והשיב שהוא אינו יכול להזיז את היד, אף אינו יכול להרים דברים כבדים. לשאלה עד איזה גובה הוא יכול להרים את ידו, השיב שלפעמים בשל כאבים הוא אינו יכול להזיז את ידו כלל, לכל היותר הוא יכול לקפל את המרפק לזווית של 90 מעלות. עוד השיב שהוא אינו יכול להרים את היד מעבר לכתף לזווית של 90 מעלות. לשאלה האם הוא יכול להרים את היד לזווית של 45 מעלות, השיב שהוא אפילו אינו מנסה כי הוא אינו יכול. לשאלה האם ידו נשארת צמודה לגופו כל הזמן, השיב שלפעמים הוא קצת מרים אותה, אבל לא כמו את יד שמאל. לשאלה האם הוא הולך כל הזמן בעזרת מקל הליכה, השיב- "אני הולך כל הזמן הולך עם המקל הזה. אני לא יכול ללכת בלעדיו" (עמ' 20, שורה 14). לאחר שהוקרן בפניו סרט הווידאו (מוצג נ/2) שבו נצפה התובע בבירור הולך זקוף ללא מקל, נוהג ברכבו, נושא משאות, מנופף בידו ומניפה אל מעל כתפו, השיב התובע בדרך מתחמקת כי יש לו קרע בכתף, כי הוא צריך לעשות ניתוח בכתף, ואולם הוא ממתין תחילה שיפור ברגליו. עוד ציין כי "יכול להיות שפעם אחת אפשר לי להרים את הכתף. פעם אני יכול לעשות ככה, זה לא כמו שאני יכול לעבוד עם זה ולחיות עם זה".

על יסוד ממצאים אלו טענה הנתבעת כאמור שיש לסטות מקביעות הוועדה הרפואית ולקבוע שלא נותרה לתובע נכות בגין הגבלה בתנועות פרק הכתף עד לגובה השכם. אשר על כן, טענה הנתבעת, נכותו הרפואית המשוקללת של התובע הינה בשיעור של 28% בלבד.

אין מנוס מלציין שהצפייה בקלטת והשוואת תפקודו של התובע כפי שהוא מצולם בקלטת, לתפקודו באולם בית המשפט לפני שהקלטת הוצגה ולתשובותיו של התובע באשר למצבו הרפואי והתפקודי, מעלה שקיימת בענייננו בעיית אמינות קשה. לא מדובר בעדות מגמתית בלבד, בהאדרה של המצב הרפואי והתפקודי, או בהגזמה, כי אם בהצהרה ובעדות שאינם אמת. תפקודו של התובע כפי שהוא מצולם בקלטת, הולך זקוף ובבטחה מבלי להיעזר במקל הליכה או באמצעי עזר אחר, הלוך וחזור, במשך כרבע שעה, נוהג ברכבו, נושא שקיות ומשאות, מתכופף ומניף ידיו ללא קושי, גם מעלה אל מעבר לכתפו, אינו מתיישב עם עדותו בפני ועם המצגים שהציג באולם בית המשפט, כאילו שהוא סובל ממגבלות פיזיות נכבדות שאינן מאפשרות לו לצעוד ללא מקל הליכה, ואינן מאפשרות לו להזיז את ידו ממקומה. גם מצבו המנטלי כפי שנצפה בקלטת, שונה לחלוטין ממצבו כפי שהוצג בפני במהלך חקירתו הנגדית. כפי שאפרט להלן, במהלך עדותו טען התובע שוב ושוב שהוא אינו זוכר דבר, מפאת גילו ומפאת מצבו הבריאותי. בקלטת דווקא נחזה התובע כשהוא בוטח בעצמו, מנהל שיחה ערה, ומתפקד באופן עצמאי, תפקוד מלא.

סיכום הנכות הרפואית

אף שהצפייה בקלטת מעלה סימני שאלה רבים לא רק באשר לאמינותו של התובע, אלא גם באשר לנכות שנקבעה לתובע בשל מגבלת תנועה בכתף, מצאתי שאין מקום לסטות מהחלטת הוועדות הרפואיות באשר לנכות הרפואית, ויש להותיר את הדיון בכך לסעיף הדיון בנכות התפקודית ובגריעה מכושר ההשתכרות, וזאת בשל מספר טעמים. כפי שציינתי לעיל, נושא הנכות הרפואית בכתף נדון ביסודיות על ידי הוועדות הרפואיות בשני הדרגים, תוך התחבטות בשאלת הקשר הסיבתי בין הנכות שהודגמה לבין התאונה. דומה שמכלול הנתונים עמד בפני הוועדות, התובע נבדק כראוי, ולמעשה לא הייתה מחלוקת בין הרופאים באשר לקיומה של נכות בכתף ובאשר לשיעורה, בין היתר על יסוד ממצאים אובייקטיביים. (המחלוקת של המוסד לביטוח לאומי הייתה באשר לקיומו של קשר הסיבתי, ואולם כלל הרופאים שבדקו את התובע בשתי הוועדות, מצאו שקיים קשר סיבתי בין הנכות לבין התאונה). זאת ועוד, אמנם בשלב מוקדם של הדיון התבקש מינוי מומחה אורתופד מטעם בית המשפט בדרך של הבאת ראיות לסתור, ואולם הטעם לבקשה לא היה נעוץ בממצאים שהתגלו בעקבות החקירה, העשויים להוות ראיה אובייקטיבית לנכות בשיעור שונה. החקירה נערכה רק סמוך למועד ההוכחות ובעקבותיה לא הוגשה בקשה מחודשת להבאת ראיות לסתור, אף לא הייתה פנייה למוסד לביטוח לאומי. במצב דברים זה אין בפני בית המשפט חוות דעת רפואית מקצועית המעידה על כך שחל שיפור במצבו של התובע או שנכותו בכתף פחתה או נרפאה.

לפיכך אני קובעת שנכותו הרפואית של התובע בעקבות התאונה הינה בשיעור של 38.8%.

מומחית מטעם בית המשפט בתחום הרפואה הפנימית