חיח נ' בטוח לאומי-סניף ירושלים

פסק דין

העובדות

התובעת, גב' חיח יאסמין, הגישה תביעה לקצבת הבטחת הכנסה בחודש 1/07.

ביום 14.3.07 דחה פקיד התביעות את תביעת התובעת בשל חוסר שיתוף פעולה.

מכתב הדחייה מיום 14.3.07 התקבל אצל התובעת ביום 25.3.07.

ביום 19.8.07 פנתה התובעת ללשכה לסיוע משפטי בקשר להחלטת פקיד התביעות לדחות את תביעתה.

ביום 6.2.08 קיבל ב"כ התובעת מינוי מטעם הלשכה לסיוע משפטי לטיפול בהגשת תביעה לבית הדין כנגד החלטת פקיד התביעות מיום 14.3.07.

ביום 26.2.08 הוגשה תובענה זו בה משיגה התובעת על החלטת הדחייה מיום 14.3.07.

הנתבע הגיש כתב הגנה ובקשה לדחיית התביעה על הסף בשל התיישנות.

ההליך

בהחלטת בית הדין מיום 25.8.08 פוצל הדיון בתובענה באופן ששאלת ההתיישנות תידון תחילה.

התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית. הנתבע לא הגיש ראיות ולא ביקש לחקור את התובעת על תצהירה. לפיכך ניתנה החלטה על הגשת סיכומים בכתב בשאלת ההתיישנות, ואלה הוגשו.

אין כל מחלוקת על כך שתובענה זו הוגשה לאחר המועד הקבוע לכך בתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), התש"ל-1969, משהוגשו לאחר תום שישה חודשים ממועד מסירת החלטת פקיד התביעות מיום 14.3.07 לתובעת.

טענות התובעת

אלא מאי? התובעת טוענת כי מן הראוי שבית הדין לא ייזקק לטענת ההתיישנות ויתעלם ממנה, בשל כך שהיא הועלתה על ידי הנתבע תוך חריגה מהנחיות פנימיות המחייבות אותו. לעניין זה מפנה ב"כ התובעת למסמך שנכתב בידי היועצת המשפטית של הנתבע לפרקליטי הנתבע בלשכה המשפטית ביום 1.9.02 שעניינו "טענת התיישנות בהליכים בבית הדין לעבודה". בסעיף 4 לאותו מכתב נאמר כי "בחישוב תקופת ההתיישנות, לא יובא בחשבון פרק הזמן שבו התעכב הטיפול בהגשת התביעה לבית הדין, בלשכה לסיוע משפטי שליד משרד המשפטים".

מסיכומי התובעת עולה כי טענתה היא, למעשה, כי מירוץ ההתיישנות בעניינה של התובעת הופסק מיום 19.8.07, מועד פניית התובעת ללשכה לסיוע משפטי, עד ליום 6.2.08, מועד בו מינתה הלשכה לסיוע משפטי לתובעת עורך דין.

לטענת התובעת, מוטל על הנתבע להראות טעם לסטייתה מהנחייתה הפנימית, ומשנמנע להציג ראיות כלשהן בשלב זה, לרבות הצגת הנימוקים שעל יסודם הוחלט לעמוד על טענת ההתיישנות בעניינה של התובעת, יש לקבוע כי הוא לא הרים נטל זה.

כמו כן, העלאת טענת ההתיישנות נעשתה בניגוד להנחיות משלא הוכח כי להעלאתה נתקבל אישורו של ראש הלשכה המשפטית בסניף הנתבע.

הנתבע לא טרח לברר מול הלשכה לסיוע משפטי מה היו הסיבות לעיכוב מתן החלטה בבקשת התובעת לסיוע משפטי, בניגוד לחובה המוטלת עליו מכוח הנחיותיו.

טענות הנתבע