חיוב לפצות בכיר ברשות האוכלוסין וההגירה בגין לשון הרע

1. לפני תביעה בגין עוולת לשון הרע שהגיש התובע נגד הנתבע בטענה כי בתום דיון משפטי בו העיד התובע , הנתבע אמר לו 'רוצח' ו'אייכמן' . הנתבע הגיש כתב הגנה בו אישר שאכן אמר את המילה 'אייכמן' , הכחיש כי אמר את המילה 'רוצח' וטען שאין לראות בו אחראי לביצוע עוולה נזיקית בגין המילה 'אייכמן' בנסיבות שבהם נאמרו הדברים , וכוונתו, כאשר אמר אותם .

2. התקיימה ישיבה מקדמית שבה בית המשפט ניסה להביא להסכמות שייתרו את הצורך בשמיעת ראיות , אולם משניסיון זה לא צלח , נקבעה ישיבה לשמיעת ראיות שהתקיימה היום.

3. מטעם התובע העיד התובע ושני עדים נוספים מטעמו, ומטעם הנתבע העיד הנתבע ושלושה עדים נוספים מטעמו , אחד מהם לא הגיש תצהיר ומסר את עדותו היום כעדות ראשית . בתום שמיעת הראיות הצדדים סיכמו בעל פה.

דיון והכרעה

4. הסוגיה הראשונה שעל בית המשפט להכריע בה , האם נאמרה על ידי הנתבע לתובע המילה 'רוצח' , ואף פעמיים כגרסת התובע , בהטיות שונות . עמדות העדים בתיק זה היו מנוגדות , כאשר התובע ושני העדים מטעמו עומדים על כך שהמילה "רוצח" נאמרה לפחות פעמיים , ואילו העדים מטעם הנתבע , לרבות הנתבע , שללו זאת . במצב דברים זה , בית המשפט מביא בחשבון ששני העדים מטעם התובע , מאבטחים בבית הדין לעררים , הינם מי שאין להם זיקה ישירה לתובע . בית המשפט לא מקבל את הטענה של הנתבע , לפיה מכיוון שאלה גם אלה עובדי מדינה , אין לראות בשני המאבטחים כבעלי זיקה .

5. נוסף לכך , ביוזמת באת כוח הנתבע , הוכנו תרשימים שהעדים התבקשו לזהות את מיקומם בזמן האירועים בבניין בית הדין לעררים , ולאחר שבית המשפט בחן את התרשימים ואת העדויות , הוא מצא את גרסאות המאבטחים כתואמות זו את זו , ואת התרשימים שהם סימנו , בלי הכנה לכך , בזמן הדיון היום , ולכן בית המשפט מקבל את גרסת התובע , לפיה הנתבע אמר לו את המילה 'רוצח' .

6. סוגיה נוספת היא האם אמירת המילים בעל פה 'אייכמן' ו'רוצח' עומדת במבחנים של פרסום. העירה בצדק באה כוח הנתבע שלעניין זה יש להביא בחשבון שהמחוקק אינו משחית מילותיו לריק , ומצא לנכון להוסיף את המילים "ובלבד שהדברים מיועדים לאדם אחר" . אולם , לאחר שבית המשפט שמע את הראיות ועיין בתרשימים שהובאו לפניו ביוזמת באת כוח הנתבע , התברר שהדברים נאמרו במסדרון צר שהמה אנשים , לגרסת שני הצדדים . לכן , בית המשפט מקבל את גרסת התובע גם בעניין זה , שכאשר הנתבע אמר את הדברים לתובע , הוא אמר אותם כאשר הם מיועדים לא רק לאוזניו של התובע אלא לאוזניהם של כל מי שהיו במסדרון הצר באותו שלב , ולראיה אכן הדברים הגיעו לאוזניהם של העדים מטעם התובע והעדים מטעם הנתבע .

7. סוגיה נוספת היא האם יש באמירת המילים 'רוצח' ו'אייכמן' בנסיבות העניין לשון הרע . ייאמר מיד שהדיון מעט מיותר , מכיוון שהיה זה הנתבע שבחר בסעיף 63 לכתב הגנתו לציין שמטרתו כאשר המתין לתובע במסדרון הייתה לבייש אותו.

8. למעלה מן הדרוש , יצוין שבית המשפט לא מקבל את הטענה של הנתבע , לפיה על בית המשפט להבין את הביטוי 'אייכמן' כביטוי מזוקק ביחס למשמעות הרחבה והאובייקטיבית , כפי שהוא נתפס בעיני הציבור הרחב , שכן גם אם הכוונה הייתה לייחס לתובע מדיניות של פקיד זוטר , כביכול , שאינו בודק את הוראות מפקדיו ואינו שואל מצפונו , הרי יש להמשיך את ההקבלה ולהחיל אותה על שולחיו של התובע , דהיינו שר הפנים , ממשלת ישראל שכביכול עומדים מאחורי המעשים, ובעצם בעקבות החלטותיהם פועל התובע כביכול כדי לספק את רצונם ולמלא אחר הוראותיהם , וחמור מכך ההקבלה הזו מוציאה מכלל חשבון את העובדה החשובה מאוד בעיני בית המשפט , שכן המעשים הנוראיים שהתרחשו בתקופת השואה , ביטוי שבית המשפט לא שמע היום כמעט בדיון ומשום מה בחרו כאן להתייחס לתקופה כמלחמת העולם השנייה ולא להזכיר את עניין השואה .