חיוב כתובה שהאישה מוחזקת בכספים שכנגדה למרות ספקות שמא רצתה בגירושין

לפנינו ערעור האישה (להלן: המערערת) על פסק דין של בית הדין האזורי ירושלים מיום י"ג במרחשוון התש"ף (11.11.2019) שבו נקבע כי המערערת הפסידה תוספת כתובה וזכאית לעיקר כתובה בלבד.

המערערת עותרת לחיוב בעלה לשעבר (להלן: המשיב) בסכום הכתובה והתוספת במלואה בסך 180,000 ש"ח.

תקציר עובדתי הרלוונטי להכרעתנו

א.         בתאריך י"א באדר התשס"א (6.3.2001) נישאו הצדדים כדת משה וישראל. לצדדים ארבעה ילדים מנישואיהם אלה, מהם שלושה קטינים הנמצאים אצל המערערת.

ב.         בתאריך כ"ג בתשרי התשע"ו (6.10.2015) מייד לאחר חג הסוכות עזב המשיב את הבית, לאחר מריבה בין הצדדים. לטענת המערערת המשיב עזב ביוזמתו למרות בקשתה ממנו בעת שעזב וגם לאחר מכן שיחזור. לטענת המשיב, המערערת אמרה לו שיעזוב לאחר שנתגלעה מריבה ביניהם.

ג.          הצדדים מסכימים כי כמה ימים קודם לכן עוד היו ביניהם יחסי אישות והם אף אירחו בביתם מכרים בחג הסוכות.

ד.         בתאריך כ"ה בתשרי התשע"ו (8.10.2015) הגיש המשיב לבית הדין הרבני תיק תביעה לגירושין בעילות של 'אי־התאמה מוסרית ומידתית' וכן אי־מסוגלות לחיות עם אמירות חוזרות ונשנות מצד האישה כלפיו שאינו לוקח אחריות על הפרנסה.

ה.         בתאריך כ' במרחשוון התשע"ו (2.11.2015) הגישה המערערת לבית הדין הרבני תביעה לשלום בית. בכתב התביעה ביקשה את עזרת בית הדין, שיסייע בידה להשיב את בעלה הביתה לשלום בית.

ו.          המשיב הודה שאחרי עזיבתו מעולם לא רצה לשוב הביתה לשלום בית עם המערערת.

ז.          התקיימו דיונים מספר. בהחלטת בית הדין הופנו הצדדים בהסכמתם לרב אסוס לייעוץ זוגי והסכימו לקבל את המלצתו.

ח.         התקבלה חוות דעתו של הרב אסוס שציין שהמשיב אינו מעוניין בשלום בית אך הדגיש כי גם במעשיה של המערערת לא ראה רצון לשלום בית. חוות הדעת אינה מאוששת בעובדות.

ט.         בית הדין קיים דיון בנוכחות הרב אסוס שנחקר על ידי באי כוח הצדדים על אודות חוות דעתו. המשיב מבקש להסתמך על חוות הדעת. המערערת, מנגד, מבקשת לדחות את חוות דעתו לאור הסתירות ואי־הבהירות בעדותו בבית הדין.

י.          התקיימו דיונים נוספים, ולאחר הסכמת המערערת להתגרש ולהותיר את תביעות הרכוש והכתובה להכרעת בית הדין לאחר סידור הגט התגרשו הצדדים בתאריך ט' באדר התשע"ז (7.3.2017).

יא.        בהחלטת בית הדין האזורי מיום כ"ט במרחשוון התשע"ט (7.11.2018) דחה בית הדין את תביעת המשיב לחיוב המערערת בדמי שימוש משני נימוקים: האחד: המשיב לא ביקש לחזור הביתה לאחר הצו שהוציאה המערערת נגדו, צו שלא היה קשור לעזיבתו את הבית; הנימוק השני: המשיב הודה שהתקיימה אלימות נגד הבת של הצדדים, ולדברי המערערת גם נגדה, צו ההרחקה נועד למנוע אלימות ומכיוון שהצו הוצא כדין אין הצדקה לחיוב בדמי שימוש.

יב.        החלטת בית הדין האזורי מיום כ"ז באב התשע"ט (27.8.2019) קבעה את אופן איזון המשאבים בין הצדדים. בהחלטה נקבע שעל המערערת להעביר למשיב סך 112,425 ש"ח לאחר קיזוז סכומים כמו תשלום חוב 'משכנתה' ששילמה המערערת. כמו כן נקבע שהמשיב זכאי לקבל תשלומים עתידיים חודשיים עם יציאתה של המערערת לפנסיה.

יג.        בתאריך י"ג במרחשוון התש"ף (11.11.2019) ,לאחר דיונים מספר, ניתן פסק הדין מושא הערעור בעניין הכתובה ותוספתה.

עד כאן תקציר עובדתי.

טענות המערערת