חיוב כתובה למרות הודאה במעשי כיעור וראיות נסיבתיות להם

הוגש לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי מתאריך (22.3.2017) עיקרו של הערעור נסוב על שבית הדין לא חייב את הבעל בתשלום כתובה ותוספת כתובה שעומד על סך 180,000 ש"ח.

בפסק הדין נכתבו טענות של הבעל כנגד האישה ומנגד טענות של האישה כנגד הבעל, אולם עיקרו של ערעורה של האישה הוא בטענה כי לא הוכח כי עשתה מעשה כיעור וודאי לא הוכח שזנתה תחת בעלה ולכן לא היה מקום להפסידה את כתובתה.

בנידון דידן אין מקום לחזור על טענות הצדדים אשר נכתבו בהרחבה ודי לנו במה שנכתוב לקמן שמוסכם על כל הצדדים.

דיון

הרב מיכאל עמוס

לאחר עיון בכל החומר שבתיק האזורי ובטענות שנטענו לפניו העולה הוא כי אף שהאישה עשתה לכאורה מעשה כיעור חמור אשר בגינו היא אכן הייתה צריכה להפסיד את כתובתה, מכל מקום לא הוכח כיעור זה על פי אמות המידה ההלכתית.

ונבאר את דברינו:

ניתוח העובדות

העובדות המוסכמות על שני הצדדים כמו שנכתבו בפסק הדין של בית הדין האזורי הן כדלהלן:

א.       הצדדים התגרשו בתאריך י"ט באייר תשע"ד (19.5.2014) אולם כבר שלושה חודשים קודם בפברואר 2014 גרה ושהתה האישה במתחם שבו נמצא בית אימו של הנטען ובמתחם זה נמצאת בו גם יחידת דיור שבה גר הנטען.

ב.         הנטען [...] גם מטפל ברפואה אלטרנטיבית ובכללה טיפול בכוסות רוח. במחצית הראשונה של 2014 טיפל באישה כשהיא חשופה בחלק גופה העליון. הנטען טיפל בה בטיפולי כוסות רוח ומסאז'ים בחלקי גוף חשופים. כלומר: כארבעה חודשים קודם שנתגרשה האישה היה הנטען עושה לה מסאז'ים וכדו' כאשר היא חשופה בחלק גופה העליון. וכל זה נעשה כאשר היא מסתירה זאת מבעלה, כלשון בית הדין האזורי.

ג.         על בסיס מעקב שנעשה אחר האישה העיד החוקר, וכן נראה מהתצלומים, כי האישה ישנה במתחם וזאת אחר שהוכח כי רכבה של האישה חנה שם משעות הערב עד למוחרת בבוקר, אולם לא הוכח כי היא ישנה ביחידת הדיור של הנטען הנמצאת במתחם זה.

ד.       הנטען בחקירתו פלט בטעות שהאישה גרה ביחידת הדיור שלו.

ה.       הנטען הודה שבשלב מסוים לא גבה כסף מהאישה עבור הטיפולים.

ו.        הנטען והאישה נמצאים כיום בקשר זוגי שהחל לטענתם בתאריך כ"ב בתמוז תשע"ד (20.7.14) כחודשיים לאחר גירושי האישה.

הנה על פי עובדות אלו, אשר הן מוסכמות גם על האישה, העולה לפנינו הוא כי:

האישה, בהיותה אשת איש, נהגה בפריצות יתרה שכל בר־דעת לא ייתן לאשתו לנהוג כך, שאישה תלך בסתר שלא על דעת בעלה במשך ארבעה חודשים לאדם – אף אם הוא בעל תעודה זו או אחרת – לבית פרטי, כפי שאמר בא כוח האישה בבית הדין – תימצא איתו בייחוד גמור, והוא יעשה לה עיסוי או מסאז' במשך שעה או מחצית השעה בכל פעם כאשר היא חשופה בכל חלקי גופה העליון, וכל זאת חינם אין כסף מלבד בפעם אחת (שלגביה הומצאה חשבונית).

אומנם לא הוכח אם הדלת הייתה נעולה או רק סגורה. אך גם בחברה הפתוחה אשר נוהגת בטיפולים כאלו הם נעשים (לאישה) על ידי אישה, לא נעשים בסתר מבעלה, הטיפול גם לא נעשה במקום פרטי כביתו של הנטען אלא במקום ציבורי שיש בו מספר של מטפלים ויכולים להיכנס לשם אנשים המצויים במקום. טיפול זה נעשה כאשר אותו חלק בגוף שבו נעשה הטיפול הוא בלבד מגולה ולא כל מחצית הגוף העליונה של המטופל או המטופלת. (מידע זה קיבלתי מבעלי מקצוע זה ואין כאן המקום לכתוב מה דעתם על נידון דידן...)