חיוב כתובה כשתביעת הגירושין הייתה בטענת 'אינו זן'

הרקע וטענות הצדדים

הצדדים עלו מאתיופיה ונישאו בישראל בתאריך כ"ז באדר א' תשע"א (3.3.2011) כשהאישה הייתה בהריון מתקדם מהבעל. נולד להם בן בתאריך כ"ו בסיוון תשע"א (28.6.2011). האישה הגישה תביעת גירושין בתאריך ב' בכסלו תשע"ב (28.11.2011). בדיון בתאריך י"א בכסלו התשע"ג (25.11.2012) אמרה האישה שרצונה להתגרש כי הבעל אינו עובד ואינו מפרנס. הבעל הסכים להתגרש. בדיון נאמר שאם הבעל יעבוד ויפרנס, תשקול האישה שוב את הצורך בגירושין וכנראה יעשו שלום בית. מכל מקום בהתאם להסכמת הבעל ניתן פסק דין לגירושין בתאריך י"ב בכסלו התשע"ג (26.11.2012) והצדדים זומנו לסידור גט. הבעל לא הופיע לסידור הגט, בית הדין קבע שלוש פעמים נוספות מועדים לסידור גט אך גם הבעל וגם האישה לא הופיעו למועדים אלו. האישה, שבאותה תקופה לא הייתה מיוצגת, זנחה את התביעה והתיק נסגר.

האישה פתחה תיק גירושין חדש, בהיותה מיוצגת, בתאריך י"ב בשבט תשע"ח (28.1.2018). התקיים דיון שבו הסכים הבעל להתגרש וסוכם שעניין הכתובה יידון לאחר סידור הגט. הצדדים התגרשו בכ"ו בשבט תשע"ח (11.2.2018).

האישה פתחה תיק לתביעת הכתובה ואחר כך הגישה בקשה להשהות את התביעה. בתאריך ה' באדר א' תשע"ט (10.2.2019) ביקשה האישה לקבוע דיון בכתובה. ואכן התקיים דיון שבו הופיעו הצדדים ושטחו את טענותיהם לפני בית הדין.

האישה תובעת את כתובתה שבה נרשם סך של 180,000 ש"ח.

האישה ובאת כוחה טוענות שהבעל לא עבד ולא פרנס אותה וכי לכן, לאחר חצי שנה של מגורים משותפים בבית הוריה, נאלצה היא לפתוח תיק גירושין ואמרה לו: "או שתעבוד או שתעזוב את הבית." אז עזב הבעל אותה ולא תבע שלום בית, שש שנים לא נתן לה הבעל גט ושש שנים מרד מתשמיש. לטענתה, כשהאישה תובעת גירושין עקב מחדליו של הבעל או כשהבעל עזב את הבית, ודאי הוא שהיא לא הפסידה כתובתה. באת כוח האישה גם ציינה שהאישה אינה מקבלת דבר מהבעל במסגרת איזון משאבים כי אין להם רכוש משותף.

הבעל אמר שאין הוא 'בורח' מחיוב הכתובה אך אין לו כסף והוא מוכן לשלם לאישה עבור הכתובה בתשלומים של חמישים ש"ח לחודש.

בנוסף לכך אמר הבעל שהוא מתנגד לטענות שהעלתה האישה כלפיו. לטענתו, האישה 'זרקה אותו' מהבית בתקופה שהוא היה במשבר ו'לא מצא את עצמו', הרקע לכך היה דקירתו בסכין בסמוך להתחלת תקופת עבודתו ואשפוזו כשבועיים בבית חולים. ואז אמרה האישה שאם הוא לא יעבוד – יעזוב את הבית. הבעל הוסיף שהאישה מסיתה כנגדו את הילד.

הצדדים ציינו שאירוע הדקירה היה כחודש לאחר הנישואין.

דיון והכרעה

הרב יאיר לרנר

ראשי פרקים לדיון

א.         בעל שאינו זן ומפרנס את אשתו – האם חייב לגרש ולשלם את הכתובה?

ב.         סתירה בדברי הרמ"א בדין בעל שאינו זן ותירוץ החתם סופר;

ג.          דין כתובה מוגזמת;

ד.         מסקנה

א.   בעל שאינו זן ומפרנס את אשתו – האם חייב לגרש ולשלם את הכתובה?

מקור כפיית הבעל לזון את אשתו או לגרש הוא בגמרא בכתובות (עז, א):