חיוב כתובה בבעל שיצר קשר פסול עם נשים אחרות

בפני ביה"ד תביעת האשה לגירושין ולכתובה.

הצדדים נישאו זה לזה כדמו"י בתאריך 3.4.90, ולהם 3 ילדים, כיום - בגירים.

הצדדים התנהלו תחילה בביהמ"ש לע"מ, שפסק בחלוקת רכוש הצדדים. הצדדים צברו במהלך חיי הנישואין - 6 נכסי נדל"ן (4 דירות, משרד ומחסן), וכן עסק (לשקיות מסחריות מודפסות) בבעלות משותפת. נכסים אלו חולקו בביהמ"ש לע"מ, עוד בטרם הוגשה תביעת הגירושין הראשונה של הצדדים (ביולי 21), למעט סכום איזון של 114,000 ש"ח, שהסתיים באוגוסט 21. לצדדים אין זכויות כמו חשבונות בנק נפרדים, קרנות פנסיה קרנות השתלמות קופות גמל, שהיה צורך לאזנם.

בתאריך 14.7.21 תבע הבעל גירושין. הצדדים לא מתגוררים יחדיו מזה למעלה משנתיים (החל מאוגוסט 2020) עת הגישה האישה לביהמ"ש בקשה לצו הגנה כנגד הבעל. ביהמ"ש שכנע את הבעל לעזוב את הבית, והוא אכן עזב, והצדדים לא חזרו למגורים משותפים עד היום. הגם שלאחרונה ירד מפלס המתח בין הצדדים, הצדדים בפועל כבר אינם גרים תחת קורת גג אחת כאמור, וכן חילקו ביניהם את נכסיהם - קרי העסק המשותף ונכסי הנדל"ן שהיו בבעלות משותפת.

בדיון שהתקיים בביה"ד בתאריך 6.10.21, הסכימה האישה להתגרש, ובלבד שהבעל ישלם לה את כתובתה העומדת ע"ס של מיליון ש"ח. הבעל הודיע שככל והאישה עומדת על זכותה לכתובה, הוא חוזר בו מתביעת הגירושין. בפועל לא הייתה פעילות בתיק, והתיק נסגר. וכך אמרה ב"כ הבעל בדיון בתביעת הבעל לגירושין (פרוטוקול הדיון הנ"ל, שורה 17 ולהלן):

"מרשי לא להוט להתגרש, לכן אין מה למהר. אם יש סיכוי של עשרה אחוז להציל את המערכת. אני כאן בגלל אשתי. שנה וחצי לפני הקרע היא לא הייתה מוכנה לאינטימיות, היא לא מוכנה לבשל. אדוני יראה את כל הבקשות שהגשנו, פנינו לשופט, ביקשנו ללכת לטיפול, הם הלכו לטיפול אצל צ' ג', התיק נסגר מחוסר מעש. היא עשתה צווי הגנה, אני עושה זאת ביושר. אין להיטות להתגרש. את רוצה להישאר ככה, נישאר ככה. הוא איש משפחה שרוצה להקים משפחה כשרה בישראל [...] שורה תחתונה, שיתגרשו ללא כתובה. היא רוצה כתובה? האיש יחכה. האישה זרקה אותו מהבית. בכתב ההגנה היא עשתה סלט. היא לא הקורבן, היא המקריבה. אנחנו מסכימים חלקית על לא להתגרש. הוא הקורבן. היא תבחר איך היא רוצה את חייה."

כאמור, התיק נסגר לאחר שהבעל למעשה חזר בו מתביעת הגירושין.

בתאריך 22.12.21 הגישה האישה תביעת גירושין ותביעה לכתובה. בתביעתה מעלה האישה שני סוגים של טענות. התנהגות אלימה, והיות הבעל בוגד בה עם נשים זרות. בעניין התנהגות הבעל באלימות, מציינת האישה את האירוע בו פיזר הבעל במטבח ובסלון קמח ופרורי לחם, כתב לה הודעות אלימות, קללות, הפסיק להשתתף בהוצאות הבית וכו'. אך בעיקר – הוא מצלם ומקליט אותה, ועוקב אחריה באופן אובססיבי.

בעניין צו ההגנה והפרדת המגורים כנ"ל - בתאריך 27.7.20, עת יצאה האישה עם בתה להליכה, היא רואה את הבעל מתנשק עם אישה זרה. בדיון שהתקיים בתאריך 1.6.22, התברר שמדובר בגב' ח', עמה היה לבעל רומן לפני כ-20 שנה. היא נותנת נשיקה לבעל, ולדברי האישה - הם מתחבקים ומתנשקים (תשובת הבעל תובא בהמשך). האישה פנתה לאותה גב' והציגה את עצמה כאשתו של א'. אלא שלאחר אותו מפגש קשה, הבת ב' נתקפה בחרדה, וע"כ האישה ביקשה מהבעל שלא יחזור לבית. לא נכנס לכל פרטי האירוע וסיומו (הלא המה בכתובים, ראה סעיף 14 לכתב התביעה), רק נציין שמסמוך ונראה לאירוע הנ"ל, מתגוררים הצדדים בנפרד.

לטענת האישה, בנוסף לגב' ח', היו לבעל מספר נשים איתן ניהל רומנים במהלך חיי הנישואין, תוך שהיא מציינת את שמותן (ראה סעיף 15 לכתב התביעה).

בכתב התשובה הודה הבעל שאכן הייתה לו "מעידה" בניהול רומן לפני למעלה מעשרים שנה (עם הגב' ח'). מאידך טוען הבעל שהאישה צורחת עליו (ואכן האישה אמרה, שכאשר הבעל שפך את הקמח ופרורי הלחם, בסלון ובמטבח, מטבע הדברים היא צעקה עליו). הבעל מציין את מכתבי האהבה שכתב לאשתו במהלך השנים.

בטרם נכנס לדברים שנאמרו ע"י הצדדים בדיון ההוכחות שהתקיים בתאריך 1.6.22, ולאחר שעיינו בסיכומי הצדדים, נציין את התרשמותנו.

האישה ראתה בבעל את כל חייה. מסוג הנשים שיש להן גבר אחד ויחיד, והוא בעלה, והיא ציפתה שכך ינהג אף הבעל. ומכאן גודל האכזבה. אמונתה של האישה בערך הבסיסי של חיי המשפחה והזוגיות, כפי שראוי וחייב להיות, כנה וברורה. נאה דורשת ונאה מקיימת! מזה הטעם ליבה של האישה נקרע, כשהיא רואה את בעלה צועד להליכה עם אישה זרה, בפרט זו שהיה לו איתה רומן לפני 20 שנה, והוא ביקש את סליחתה, מתנשק עמה וכו'. היא זו המגלה נאמנות מוחלטת, ומצפה שגם בעלה יגלה נאמנות מוחלטת לערכי המשפחה.

כשהיא נתקלת בבעלה, המתנהג בדרך המעוררת סימני קריאה מובהקים, כשהוא במקרה (???) צועד להליכה עם מי שהייתה מאהבת שלו לפני 20 שנה, מתנשק איתה בפרהסיה, נותן לה איזו מתנה, והיא (ח') בתמורה הולכת לשלם עבורו בדואר את שובר הארנונה, האם נצפה ממנה לתגובה אחרת? יבוא הבעל ויאמר, אני אוהב את אשתי, אז מה עם צעדתי עם אותה ח' להליכה? ומה קרה אם היא נישקה אותי בלחי? יתכן שאצל נשים אחרות, המתנהגות גם הן בדרך דומה, הדבר היה עובר לסדר היום. אך לא במקרה שלפנינו, במי שרואה בערך חיי המשפחה התנהגות מחייבת!

הרי אין ספק אם היינו רואים את האישה מתנהגת בדרך הנ"ל, ובאירועים כפי שיפורטו להלן, היינו מחייבים את האישה בגירושין מדין דבר כיעור, או לכל הפחות עוברת על דת. האם בעל שמתנהג כך, בדרך כה מכוערת, נדונו בדרך שונה? האם במקרה כזה אין האישה רשאית לבקש להתגרש מהבעל, ולא לקבל את התנהגותו?

כך אמרה האישה בדיון (שורה 15 ולהלן לפרוטוקול, ובהמשך – שורה 47 ולהלן לפרוטוקול), בהקשר לשאלה אם לאחרונה חלה התקרבות בינה לבעלה, ואפילו דיבורים על שלום בית:

"בגלל מה שקרה בשנתיים האחרונות אלא סלחתי לפני 20 שנה ואני סלחתי כי אהבתי, ואני אומרת את זה גם היום, הוא היה אהבת חיי ולא יהיה לי אף אחד אחר בלעדיו, אבל מערכת היחסים הייתה כל כך מקולקלת, הוא מקסים אבל גם עם אחרות [...] כל ההתקרבות בינינו כרגע אני חושבת שזה מהלך טקטי, גם כשא' ניגש אלי אני האמנתי שהוא רוצה להתקרב, והוא אמר לי, "אני לא אכפת לי, אני אחכה לך זמן מה", אבל כשאני מסתובבת בקניון הזהב ואני רואה אותו עם ילדה של מישהי אחרת, ואני שלחתי לו הודעה למה אתה לא בקשר עם הילדים שלך?! עם ילדים של מישהו אחר כן?"

אישה המרגישה משוייכת לבעל אחד בלבד, ואינה פוגעת בכל דרך במוסד הנישואין, תרגיש פגועה ונבגדת גם אם בעלה יוצא לצעידה עם אישה, או מסתובב עם ילדה של חברה בקניון. וכגודל הציפיה כך גודל האכזבה. כעוצמת האהבה לבעל, כך כאב האכזבה.