חיוב כתובה אף שהאישה תבעה גירושין והוצאות משפט בשל עלילות שקר וחוסר תום לב

בפנינו תביעת כתובה בסך של 360,000 ש"ח.

הצדדים נישאו בשנת 2002, לאיש אלו נישואין שלישיים ולאישה נישואין שניים, לכל אחד מהצדדים ילד מנישואיו הקודמים.

מנישואין אלו נולדו לצדדים שני ילדים משותפים ילידי 2003 ו־2005.

הצדדים הם רופאים מומחים במקצועם. הבעל הוא רופא [...] מנהל [...], והאישה רופאה [...]

הצדדים היו פרודים מיוני 2009.

הצדדים התגרשו בתאריך ט' בתמוז תשע"א (11.7.2011).

הצדדים התגוררו בישראל, ובשנת 2008 נסעו לקנדה. לדברי האיש מטרת הנסיעה הייתה לצורך קידומה המקצועי של אשתו וקבלת הכשרה, וכך וויתר על קריירה או שנמנע ממנו פיתוח הקריירה כתוצאה של המעבר, ואילו לטענת האישה הנסיעה הייתה בהחלטה משותפת של שניהם לצורך הכשרתה המקצועית ואפשרויות עבודה לאיש מאחר שבארץ פוטר מכמה מקומות עבודה. דברי האיש ובאת כוחו שהמעבר לקנדה מנע ממנו פיתוח קריירה נדחו על ידי בית המשפט וכך נכתב בפסק הדין:

מרכיב הוויתור/השהות בקנדה – אצא מנקודת הנחה כי המעבר לקנדה היה בשל רצון הנתבעת ועל מנת לקדם את התפתחותה המקצועית. אך עדיין מדובר בשנה אחת משותפת בה התגוררו הצדדים בחו"ל. טענת הנתבעת כי ערב הנסיעה פוטר התובע ממקום עבודתו או התקשה לממש את הפוטנציאל האישי והתעסוקתי שלו, עוד בטרם וללא קשר לנסיעה, לא נסתרה. מתקשה אני לקבל את טענת התובע כי הוא ויתר על קריירה או שנמנע ממנו פיתוח הקריירה כתוצאה ממעבר זה או בכלל, מהתפתחותה של הנתבעת.

נסכם ונאמר כי בדין דחה המומחה את עתירת התובע למוניטין, בשל הנישואין ובתקופת הנישואין. הפער דהיום בהשתכרות הצדדים אינו נובע מכך שהתובע היה 'בן זוג ביתי' ולכל היותר, אם בכלל, למשך שנה בה התגוררו הצדדים בקנדה ושהשלום לא שרר במעונם בתקופה זו, לא התרשמתי כי הנתבעת היא זו שגרמה לתובע לוותר על קריירה שהייתה לו או מנעה ממנו פתוח הקריירה. ושוב, שני הצדדים רופאים במקצועם, פוטנציאל השתכרותם זהה ולא התרשמתי כלל כי התובע נטל על עצמו ויתור משמעותי מבחינת ההתפתחות המקצועית, התמקד במרחב הביתי ובכך אפשר לנתבעת להשיא את כושר השתכרותה, נדחית.

סוף דבר, העתירה למוניטין נדחית.

חיי הצדדים בקנדה ידעו עליות ומורדות, ובשנת 2009 גברו המריבות בין הצדדים ובתאריך י"א בסיוון תשס"ט (3.6.2009) נבדק האיש בעקבות תלונה במשטרה שהגישה האישה נגדו, הבעל עבר בדיקה פסיכיאטרית שבעקבותיה אושפז בבית חולים פסיכיאטרי למשך שלושה־עשר יום, לדברי הבעל האישה היא בקשריה גרמה לאשפוזו, ולדברי האישה התנהגותו, המחשבות להתאבד והיחס לילדים הם הם שגרמו לאשפוזו.

עם שחרורו של האיש מבית החולים שב האיש ארצה. כפי שעולה מהחומר האיש הוא שבחר לעזוב את קנדה ונמנע מלשכור דירה חילופית לאחר שחוזה השכירות בדירה המשותפת הסתיים ובכך מנע בעצמו את הקשר לילדיו, כמו כן האיש הודה שהאישה השאירה לו בחשבון הבנק מספיק כסף כדי להתקיים בנוסף לחפציו ובגדיו [...] בעוד האישה והילדים נשארו בקנדה וחזרו ארצה רק שנה לאחר מיכן.

הסכסוך בין הצדדים גרם ואף הוביל לריבוי הליכים משפטיים: האישה פנתה לבית המשפט בקנדה וקיבלה במעמד צד אחד משמורת זמנית על הילדים וצו הרחקה נגד האיש – האב, ואילו האיש פנה לבית המשפט לענייני משפחה והגיש כמה תביעות נגד האישה, תביעת משמורת והסדרי שהות, תביעה רכושית וכן תביעת נזיקין אשר נמחקה בהסכמה.

הבעל הגיש תביעה לבית הדין בתאריך ט"ז בתמוז תשע"ט (8.7.2009) שאותה כינה "תביעה לשלום בית ולחילופין גירושין, תוך כריכת מזונות אישה ומזונות ילדים".

דיון בתביעת הבעל התקיים ביום י"א במרחשוון תש"ע (29.10.09) ובו ביום ניתנה החלטה שבה נסגר תיק הגירושין של הבעל, מאחר שרצונו היה שלום בית, תוך הפניית האישה לפתיחת תיק גירושין – אם רצונה בכך כפי שהצהירה וכפי שעולה ממכתב כבוד הרב אוקס שליט"א, אב"ד טורנטו – ובנוסף לכך תוך דרישה מהבעל להגיש הצעה מעשית לכינון שלום בית, שבו הוא חפץ לדבריו – מה שהתברר בהמשך כתרגיל ומרמה: הבעל כלל לא רצה בשלום בית ודי לעיין בתביעת הרכוש שהגיש בו זמנית לבית המשפט ובטענות שהעלה שם, כמו כן הגיש תביעת נזיקין נגד האישה על סך של 55,000,000 ש"ח ומטעמי אגרה כתב בתביעה שהוא דורש פיצויים מהאישה בסך של 1,000,000 ש"ח ועוד, עיין שם.

כבר בראשית הדברים נציין שמדובר באדם בעל מעמד, רופא [...] מנהל [...] אבל לאורך כל ההתנהלות המשפטית התגלה כמי שאינו דובר אמת וכפי שיתברר בהמשך.

בתאריך ג' באדר ב' תשע"א (9.3.11) התקיים דיון, הצדדים ובאי כוחם הופיעו.

האישה עמדה על תביעתה להתגרש. הבעל טען שאינו מעוניין והסביר שהוא רוצה את הילדים והאישה מדירה אותו מילדיו. יש לציין שבית הדין לא שמע ממנו שהוא רוצה את האישה.