חיוב הנהלת בתי הדין הרבניים בפיצויים בגין עגמת נפש ובגין הוצאת לשון הרע

לפניי תביעה נזיקית שעניינה צווי עיקול שהוצאו על ידי בית הדין הרבני האזורי בירושלים (להלן:" בית הדין").

1.         בדיון שהתקיים ביום 06.03.07 קיבלה על עצמה הנהלת בתי הדין הרבניים, מבלי להודות באחריות, לפצות את התובעים על כל נזק שיוכח על ידם. לפיכך, פטור אני מלהכריע בשאלת האחריות, והראיות הובאו רק בשאלת הנזק.

2.         הצדדים הגישו תצהירי עדות מטעמם. ביום 09/05/07 הסכימו שאפסוק על סמך סיכומיהם ללא שמיעת העדים ושהמסמכים יהוו ראייה גם לאמיתות תכנם. ההסכמה קיבלה תוקף של החלטה.

רקע עובדתי

3.         א.        הרב עצור ראש אב בתי הדין הרבני האזורי בירושלים היה יו"ר עמותת " תפארת אליהו- בית מדרש גבוה לתורה ולהוראה בעיה"ק ירושלים      תובב"א" (להלן:" העמותה").

ב.         ביום 15.07.97 נחתם הסכם בין העמותה מצד אחד לבין יהודה אמיתי, דוד מורגנשטן ויעקב רבינוביץ' - " בשמם ואו בנאמנות עבור אחרים לפי החלטתם" מצד שני (להלן:" ההסכם"). ההסכם התייחס למכירת מגרש השייך לעמותה.

ג.         במסגרת ההסכם וכחלק מההסכמות שגובשו צורפו לעמותה שמונה חברים חדשים ביום ה' בתמוז תשנ"ז.

ד.         התובעים הצטרפו לעמותה בתאריך הנ"ל.

ה.        אדגיש שהתובעים משה אמיתי ודינה משה הם אחיו של יהודה אמיתי שחתם על ההסכם ואילו התובע מנחם מנדל כהן הצטרף לעמותה לבקשת יהודה אמיתי ודוד מורגנשטרן.

ו.         אין מחלוקת שהתובעים לא חתמו על ההסכם הנ"ל.

4.         א.        ביום 02.07.02 הודיעו שניים מהתובעים וחברה אחרת בעמותה על         בקשתם לכנס אסיפה כללית שלא מן המניין של חברי העמותה.

ב.         ביום י' אלול תשס"ב (18.08.02) ביקשה העמותה ע"י הרב עצור בבית הדין בקשת צו מניעה נגד התובעים בתיק שלפניי ונגד אחרים למנוע מהם לזמן אסיפה של העמותה עד לדיון בבית הדין.

ג.         צו מניעה כמבוקש ניתן בו ביום ונאסר לזמן אסיפה של העמותה עד לדיון בבית דין מוסכם על כל הצדדים.

ד.         למחרת היום, ביום 19.08.02, התקיימה ישיבת אסיפה כללית של העמותה ותקנון העמותה תוקן. לועד העמותה נבחרו שמעון אמיתי והתובעים דינה משה ומשה אמיתי. כאמור לעיל החברים שנבחרו באסיפה הנ"ל הם אחים.

5.         א.        כשנתיים לאחר מכן ביום ו' חשוון תשס"ה (21.10.04) פנתה העמותה     באמצעות הרב עצור, לבית הדין, בבקשה למתן החלטות במעמד צד       אחד ולזימון דיון דחוף במעמד כל הנתבעים.

ב.         פניית העמותה הייתה כנראה על רקע מכתב של עו"ד גיל נבו מיום 13.10.04 למחלקה המשפטית של מינהל מקרקעי ישראל. במכתב נאמר שבעלי זכויות החתימה בעמותה הם אלה שנבחרו באסיפה מיום 19.08.02.

ג.         בדיון שהתקיים ביום 27.10.04 במעמד העמותה בלבד כשהיא מיוצגת ע"י הרב עצור קבע בית הדין שלנתבעים אסור לעשות כל פעולה בשם העמותה עד לדיון במעמד כל הצדדים. כן נאסר עליהם לחתום על כל מסמך, הוראה כספית או הוראה אחרת מכל סוג שהוא עד לדיון.

ד.         עוד נקבע כדלקמן:

" ג. כל ההחלטות שהתקבלו ב'עמותה' על ידי משה אמיתי, שמעון אמיתי, ודינה משה שלדברי התובע מינו עצמם כחברי הנהלת העמותה שלא כדין, בטלים ומבוטלים.