חיוב גירושין

לפני בית הדין מונחת תביעת האיש מיום כ"ה אייר תש"ע (9.5.10) כי בית הדין יחייב את אשתו לקבל את גיטה.

הצדדים הכירו בשנת 1995 לאחר שהאיש התאלמן ולטענת האשה הופיע האיש בחלומה ונישאו ביום כ"ח אלול תשנ"ט (9.9.99). לשני הצדדים הם נישואים שניים. לאיש ארבעה ילדים בגירים מנישואיו הראשונים ולאשה שלושה ילדים בגירים.

טענות הצדדים

לטענת האיש, לאורך כל נישואיהם הונתה ורימתה אותו האשה כאשר פעלה לאורך כל הדרך לניתוק האיש מילדיו, וזאת לצורך העברת כל רכושו לילדיה שבסופו של דבר הותירו את עסקו של האיש בחובות כבדים אשר במשך שנים מנסים ילדיו של האיש להסדיר. לדבריו, בזבזה האשה את כספו, לא תמכה וכיבדה אותו וסירבה לקיים איתו חיי אישות.

כן טענה ב"כ הבעל כי האשה חסרת תום לב כאשר בחקירתה ביום א' כסלו תשע"ה (23.11.14) מחד גיסא טענה שהיא בחרפת רעב במסגרת בקשה דחופה שהגישה להקדמת מועד דיון, ומאידך היא שותפה של עסק מצליח לטענתה, לממכר מוצרים חד פעמיים.

מאידך גיסא טען ב"כ האשה כי הצדדים חיו יחדיו כזוג נשוי לכל דבר וענין למעלה מעשר שנים מאושרות, עד אשר ללא שום הסבר, הצדקה או התראה נטש האיש את האשה והשאירה לבדה, מנותקת ממנו ומהחיים אליה הורגלה במחיצתו. בדבריה אמרה כי האיש ניתק את מכשיר הטלפון של האשה וילדיה ופיטר את האשה וילדיה מעבודתם בעסק המשפחתי שלא כדין.

האשה הכחישה כי היא היתה המקור לסכסוך בין האיש לילדיו ופעלה לניתוק האיש מילדיו. לדבריה, אין לדברים אחיזה במציאות וכי הבעל היה מסוכסך עם ילדיו שנים קודם שהכיר את האשה.

האשה בתביעתה לשלום־בית, אותה הגישה ביום כ"ט ניסן תשע"א (3.5.11), גוללה את השתלשלות הדברים מנקודת מבטה, וטענה כי ילדיו של האיש מנשואיו הראשונים, שכספו ורכושו של הנתבע עמדו מאז ומעולם בראש מעייניהם, השתלטו על נכסיו של האיש, ובמשך השנים סחטו אותו, ואף נטלו והשתלטו על כמעט מלוא רכושו ונכסיו. לדבריה, ילדיו של האיש לחצו עליו לחתום על הסכם ממון טרם נישואיהם שנחתם ביום כ"ז אלול תשנ"ט (8.9.99),יום לפני נישואיהם.

לאחר נישואיהם רכשו בני הזוג בית ב-XXX שנרשם על שם שניהם בו חיו במהלך כל השנים כאשר שררה אהבה גדולה ביניהם. לדבריה ביום כ' אייר תש"ע (4.5.10) נטש אותה בעלה לבלתי שוב וביטל את כל הוראות הקבע. בתביעתה לשלום־בית ביקשה כי בית הדין יפעל לשכנע את בעלה לחזור לחיי שלום־בית, ולחילופין, אם יעמוד האיש על תביעתו לגירושין, יש לחייבו בכתובתה ובפיצויי גירושין.

בדיון האחרון שהתקיים ביום ד' אלול תשע"ו (7.9.16) טענה האשה כי: "אין גט עד שאקבל מה שמגיע לי". בהקשר לכך, לאשה תביעות רכושיות רבות, וביניהם כפי שכתב ב"כ האשה בסוף סיכומיו:

א.       תביעת מזונות אשה רטרואקטיביים בסך 130.000 ₪ ומזונות חודש בחודשו בסך 10.000 ₪.

ב.       תביעת מדור בסך 7916 ₪.

ג.        מחצית התמורה שהתקבלה ממכירת הדירה ב-XXX בסך 250.000 ₪ בצמוד למדד מחירי הדיור.

ד.       מחצית משווי החנויות אשר הוברחו אל ילדיו של הבעל.

ה.       מחצית יחידת נופש קלאב הוטל אילת.

מנגד, טענה ב"כ האיש כי האיש כיום חסר כל. את הבית המשותף ב-XXX אותו רכשו במימון הבעל, מכרו והתחלקו בשווה כאשר האשה קיבלה 625000 ₪ אף על פי שהאשה לטענותיו לא תרמה מאום ברכישת הבית למימונו, מה עוד שהאשה לקחה את כל הריהוט המשותף בשווי 200.000 ₪ שמחציתו תובעים כי האשה תחזיר.

ביום כ"ח שבט תשע"ה (17.2.15) נחקר האיש ע"י ב"כ האשה. בחקירתו טען בין שאר דבריו כי:

חיינו יחד כעשר שנים... החיים שלנו בשלוש שנים אחרונות לא היו בסדר, גם לפני כן לא היה מאה אחוז.