חיוב גט בשל אלימות נפשית

 הנדון: גירושין

א.   הצדדים נישאו בשנת 1999, ולהם בן אחד משותף.

בפני ביה"ד מונחת תביעת האישה לגירושין ובה נכרכו ענייני החזקת הילד ומזונות.

זאת תביעתה השנייה של האישה לגירושין.

הצדדים הופיעו בביה"ד בעת תביעתה הקודמת של האשה לגירושין ושטחו באריכות את טענותיהם בדיון שנערך בא' ניסן תשע"ד 1/4/14 להלן תמצית מדבריהם בדיון זה.

האשה אמרה:

"הוא לא עובד ולא חי בבית. יש לי בעל שמסתובב כל יום. בא להתקלח והולך וחוזר ב-12–1 בלילה. לי נמאס כבר, הוא ישן בסלון ואני בחדר. הוא עזב את חדר השינה ככה, מאז שהילד נולד.

זה כבר נמשך 9 שנים. מאז שהילד נולד אני לבד ומתמודדת. הוא התחיל לעזור לי בחשמל בתקופה האחרונה. הוא עושה קניות לבית. הוא לא משתף אותי בכלום, יש לו גם בעיות רפואיות. אני לא יודעת, הוא לא אומר. אבל הוא צריך לעבור ניתוח.

לי אין חיים, אני לא רוצה. אני מביאה כסף והוא לא נותן לי לנשום ולא בבית, הלכתי להורים שלי עשרות פעמים וחזרתי ואז היה יום יומיים בסדר יחסי אישות ושוב משאיר אותי לבד. אני לא רוצה את הגבר הזה (בוכה). אני עושה הכול, משלמת שכירות, כל עוד הוא חי אתי הבאתי את כל הכסף, שידאג לי, הוא צריך לדאוג לי. אני אביא עדים לכל הבלגן הזה. יש חברים שלקחו אותי מהבית בגלל מריבות ובלגנים.

הוא לא נותן לי לצאת מהבית (בוכה) הוא נועל אותי כדי שאישן ב-7 בערב, יש לי כבר דיכאון מהכול. הוא עושה לי בושות אצל כולם. כבר ניסיתי 10 שנים. להצעותיו לשלו"ב זה טוב ליום-יומיים או שבוע גג. אני כבר לא רוצה אותו."

לעומתה אמר הבעל:

"רוצה שלו"ב לכל החיים. הבאנו ילד אחרי 5 שנים, ורציתי עוד ילדים, והיא לא נתנה לי לגמור בפנים. היא חשבה שילד בא עטוף כמו סוכריה, ילד בוכה וצריך טיפול. אני אומר שכל החיים עבדתי וחזרו לי 27 צ'קים, מאז שאבא שלה נפטר. אני חי על קצבה של ביטוח לאומי ויש לי נכות לצמיתות בשיעור של 49%. כל ההוצאות של הבית אני משלם, ונותן לילד הכול.

למקווה היא לא הולכת. אני רוצה שתחזור בלי תנאים, שתנמיך עניינים והכול יהיה בסדר. היא מתעצבנת סתם ומתעוררת בלילה ורואה אותי רואה כבלים ומתעצבנת. חצי שנה אחרונה לא ישנים ביחד. שכבנו עשרות פעמים ב-8 חודשים האחרונים, אבל ב-4 חודשים האחרונים, לא."

ב.  ביה"ד קבע מועד להוכחות האשה, אך האשה לא הביאה עדים במועד הדיון שנקבע להוכחות לי"ד בסיון התשע"ד הופיעו הצדדים וחזרו על טענותיהם.

האשה אמרה:

"שום שינוי, כל העדים חברים שלו והם מפחדים לבוא ומתביישים ממנו. אנחנו לא ביחד, הוא אפילו שנייה לא בבית. האישה פורצת בבכי, שבועיים לפני פסח הוא חזר הביתה ואפילו שנייה לא נשאר איתי. אני לא כלב, שייתן לי גט. אני רוצה לחיות עם מישהו שיהיה איתי שיעזור בכל הוצאות הבית ולא קניות קטנות. הכול על הגב שלי. אני באמת לא יודעת לאן הוא הולך אולי יש לו מישהי. הוא בא הביתה מחליף בגדים לוקח ציוד ונעלם. אני רוצה להתגרש בשקט, אני גם לא מערבת את המשפחה שלו. אם אתה חולה אל תצא כל לילה. כשרציתי לצאת לניחום אבלים הוא לא נתן לי עד שעשיתי מהומות. כל יום הוא יוצא. אני דוברת אמת. אני רוצה גבר בבית, לא רוצה קניות. אני מתענה להיות לבד. זה העינוי הכי גדול, אני הולכת לישון בשעה שמונה בערב ואני ממורמרת. כל החברים שלו אומרים לו שילך הביתה."

הבעל אמר:

"תנו לי לומר את כל מה שאני רוצה לומר ושלא יפריעו לי. אני אמרתי לה שלי יש עקרונות ואם אני יוצא לניחום אבלים או לנסיעה מחוץ לבית אני לא רוצה לקבל התקפות לטלפון, שלא תגיד לי לבוא מהר הביתה, ואז אני מגיע אח"כ ומוציא את כל המרמור על הבן ושופך עליו את כל הכעס. אני צועק עליו בטלפון שיעלה למיטה שלו. כן, אבל מגיל אפס הוא ישן איתה במיטה ולי אין מקום. אני מבקש שהיא תוריד את הקללות כלפיי ושהילד ישן במיטה שלו, אני עכשיו בכלל על כדורים, יכול להיות שאני בכלל הולך למות. התגלה לי משהו בבטן ואני עובר עכשיו סדרה של בדיקות. היא יודעת מכל זה, אני השארתי את הכדורים על השולחן. אני לא רוצה להתגרש. שתוריד את הקללות שהילד ישן במיטה ושתלך למקווה.

אני רוצה אותה. שתשמור על הפה שלה, אם אני בבית שלא תקלל. היא אומרת שאם אני יוצא אני עם בחורות."