חיוב גט בטענת מאיס עלי בבעל קנאי, מאיים ומקלל

רקע עובדתי

בתאריך י"ד במרחשון התשע"ה (7.11.14), הגישה התובעת [פלונית] (להלן 'האישה') תלונה למשטרה על איומים מצד הנתבע מר [פלוני] (להלן 'הבעל').

בתאריך ד' בכסלו התשע"ה (26.11.14), הגישה האישה באמצעות ב"כ עו"ד דורית לופו בקשה לצו הגנה בבימ"ש לענייני משפחה בבאר שבע בטענה כי הבעל מאיים עליה שאם יתברר שהבן אינו שלו יפגע בה [לצדדים בן קטין]. כמו כן טענה שהוא שובר חפצים, ומתנהג כאדם אובססיבי.

בית המשפט נענה לבקשתה והוציא צו הגנה כנגד הבעל.

בתאריך י"א בכסלו התשע"ה (3.12.14), פנתה האישה שוב לביהמ"ש בבקשה להארכת הצו בעוד שלשה חודשים, בית המשפט נעתר לבקשתה.

הצדדים הגיעו להסכמה שהבעל יראה את בנו הקטין פעם בשבועיים בבית קפה בדרום הארץ בנוכחות אדם נוסף.

בתאריך כ"ב בטבת התשע"ה (13.1.15) הגישה האישה באמצעות ב"כ עו"ד דן תורג'מן תביעה לגירושין ובה מפרטת האישה את העובדות והנימוקים לבקשתה.

הצדדים נישאו זה לזו כדמו"י בתאריך ב' בכסלו התשע"ד (5.11.13). ולהם בן קטין משותף יליד ד' בניסן התשע"ד (4.4.14).

בסמוך לחתונה החל הבעל לגלות ניצני קנאה מוגזמים, לאחר החתונה המצב החמיר והבעל חשד באשתו שהיא בוגדת בו והחל לצעוק עליה ולקללה במילים "זונה" "בוגדת" "שרמוטה" וכן "עיוורת" [האישה סובלת מעיוורון חלקי], כמו כן הבעל החל לזרוק חפצים בבית [תמונות, טלפון נייד, מחשב]. האישה החלה לחשוש וברחה עם בנה לבית הוריה. הבעל אינו משלם מזונות לבן.

האישה מבקשת לחייב את בעלה בגט.

בתאריך י"א אדר התשע"ה (2.3.15) התקיים דיון בביה"ד.

האישה מבקשת להתגרש, הבעל אינו מוכן להתגרש ואומר:

האישה רוצה לגור בעיר אחרת, "והמצב ימנע ממני לראות את הילד."

לטענת האישה:

זו קנאה אובססיבית, מחשבות שאני בוגדת בו... הוא טוען שאני בעבודה בוגדת עם גברים אחרים, אח"כ זה עבר לקללות, זונה, שרמוטה, עיוורת... היה מצב שבבית ההורים שלי הוא כעס,הוא דרש לדעת את כל הגברים שהייתי איתם לפני החתונה ויצאתי איתם, ובגלל שהוא אמר שלא סיפרתי לו הוא אומר שאני בוגדת, הוא שבר 2 תמונות בבית של ההורים שלי...

חזרתי לבית אחרי הלידה... הוא אמר שהעקמת שלי בגב זה מכל הגברים שעלו עלי... הוא התקרב אלי לפנים בתנועות של איום, ובבוקר ברחתי משם,

אח"כ הוא רצה לראות את הילד ואיים עלי אם הילד לא שלי, שנינו [אני והילד לא נחיה], אז הגשתי תלונה במשטרה..."