חיוב גט ב'רועה זונות'- טעמיו וההכרעה למעשה

רקע כללי, פסק הדין והערעור

הצדדים הם זוג שלשניהם זהו זיווג שני. הצדדים נישאו ב־1990, מנישואין אלו נולדה להם בת שכעת היא בגירה. הזוג חיים בנפרד מזה שנתיים.

בית הדין האזורי תל אביב פסק בתאריך ל' בסיוון תשע"ה (17.6.2015) שהבעל חייב לתת גט לאשתו לאלתר. הסיבה להחלטה זו של בית הדין היא העובדה שהבעל רועה בשדות זרים, ואף לא הכחיש עובדה זו בפני בית הדין. יצוין שגם בכתב הערעור לבית הדין הגדול נכתב שהבעל מוכן להתחייב לחזור מסורו אם יהיה בין הצדדים הסכם שלום בית – דבר המעיד כאלף עדים על עשותו את המעשים המיוחסים לו.

הבעל מערער על החלטתו של בית הדין האזורי. טענותיו בתמצית הן:

א. דינו של האגודה בדבר בעל 'רועה זונות' שיש לחייבו בגט אינו שייך בנדון זה, ולפיכך אין לחייבו בגט;

ב. אין לחייב בגט טרם התבררו כל הנידונים הממוניים שבין בני הזוג;

ג. בית הדין לא נתן לחקור ולהביא עדים.

ההליך

בית הדין התנה את קיום הדיון בערעורו של הבעל בהפקדת ערבויות של 50,000 ש"ח לצורך הבטחת החזר הוצאות משפט לצד השני. הבעל סירב בתחילה לכך, וביקש שלא לחייבו במתן ערבויות, אך משנוכח לדעת שבית הדין אינו מסכים לקיים דיון בערעורו בלא ערבויות אלו נאות להפקיד אותן.

בתאריך ה' בכסלו תשע"ה (17.11.2015) התקיים דיון בבית הדין הגדול.

בדיון זה טענו המערער ובא כוחו שהייתה מחילה של אשתו על מעשיו לפני כשנתיים, אלא שלא נאמרה מחילה זו בפירוש, אלא מכללא, שהרי המשיכה לצאת עימו לאירועים למרות מעשיו שנודעו לה.

מאידך גיסא טענו האישה ובא כוחה שהבעל ממשיך במעשיו כל הזמן, ציינו שבשנתיים האחרונות לבדן התרועע עם חמישים ושתיים נשים(!) וכי הביאו עמם חומר ראיות המאשש את דבריהם (אך בפועל לא ביקש מהם בית הדין לפרוש את ראיותיהם) – לא ניכר עליו אפוא שום רצון ונכונות לחזור בו ממעשיו, וגם אם הייתה מחילה – איננה אלא על העבר ולא על העתיד. בנוסף טענו: אין לראות את יציאתה עמו לאירועים כמחילה, אלא כרצון לשמור על כבוד בני הזוג כלפי חוץ.

בית הדין ניסה במהלך הדיון להביא את הבעל לכלל הסכמה לגרש את אשתו ולסיים את הפרשה, אך הבעל ביקש שתינתן לו ארכה לשם התייעצות. בית הדין נתן לבעל עשרה ימים לשם כך.

הבעל לא נתן את תשובתו כעבור המועד הנזכר, ובית הדין הקציב לו בתאריך כ' בכסלו תשע"ו (2.12.2015) שלושה ימים להודיע על הסכמתו להצעת בית הדין לגרש את אשתו, והבהיר שאם לא יסכים – יינתן פסק דין.

הבעל שלח לבית הדין הגדול בקשה שבה ביקש מבית הדין שיזמן את הצדדים ללא עורכי דין כדי לפתור את הסכסוך שביניהם ללא צורך בהתדיינות משפטית. לחילופין, ביקש להחזיר את התיק לבית הדין האזורי לצורך בירור טענות האישה נגד הבעל וחקירתה. עוד כתב כוח הבעל שהסיבה שלא השיב לבית הדין במועד שנקצב לו היא מפני שלא הצליח להיפגש עדיין עם האישיות שעמה ביקש להתייעץ.

דיון הלכתי

האם ניתן לכפות גירושין במקרה של בעל הבוגד באשתו?

כתב באגודה (מסכת יבמות פרק ו סימן עז):