חיוב בתביעת לשון הרע אם גרושתו של התובע

לפני תביעה לפיצוי בגין פרסום לשון הרע.

א.  ההליך והצדדים לו

1.  התובע עצמאי. הנתבעת היא אם גרושתו של התובע. במועד בו התרחשו האירועים שעליהם נסב ההליך היו התובע ובתה של הנתבעת פרודים ונתונים בסכסוך גירושין שכלל תביעת משמורת לגבי שתי בנותיהם הקטינות של בני-הזוג, ר' ו-נ', אז בנות שבע וארבע בהתאמה (להלן הבנות). 

2.  התביעה הוגשה על-יסוד הטענה כי בשבת 11.6.2011 תלתה הנתבעת ארבעה שלטים כתובים בכתב-ידה בשטחים ציבוריים של הבית המשותף שבו התגורר התובע (להלן גם הבית המשותף). נטען שהשלטים שהתגלו במקום בשעות הבוקר היוו פרסום שכלל לשון הרע על-אודות התובע. התביעה הוגשה על סך של 135,370 ₪ והיא מכוונת לחיוב הנתבעת בתשלום מלוא סכום הפיצוי הסטטוטורי הקבוע בחוק איסור לשון הרע ללא הוכחת נזק, בגין פרסום שנעשה בכוונה לפגוע.

3.  לגרסת התובע, שלושה שלטים נתלו בבית המשותף בבוקר יום 11.6.2011 (להלן יום האירוע); הנתבעת הכחישה את תליית השלטים הללו אך אישרה שהיא שהכינה אותם; עוד אישרה כי הם הובאו על-ידה למקום, בבוקר יום האירוע – מבלי שנתלו. לטענת התובע, שלט נוסף נתלה במקום על-ידי הנתבעת באותו יום בשעות אחר-הצהריים. הנתבעת שללה קשר בינה לבין השלט הרביעי [סע' 48-47, 54, 60-55 בכתב-ההגנה].

4.  כיום הליכי הגירושין בין התובע לבתה של הנתבעת הסתיימו והבנות נתונות במשמורת משותפת של שני ההורים, בהתאם להסכם גירושין שאושר ביום 1.3.2012 בבית-המשפט לענייני משפחה [סע' 7-6 לתצהיר הנתבעת, נ/1]. ביום האירוע טרם תם הסכסוך אלא היה מצוי דווקא בעיצומו; הוא התנהל בתמ"ש (חד') 49486-10-10 ק. נ' ק.ק (להלן גם ההליך בבימ"ש למשפחה).   

5.  לתמיכת התביעה נשמעו עדויותיהם של התובע, אמו מ.ק. (להלן גם אם התובע) ושכניו שמתגוררים גם הם בבית המשותף (להלן א.ב. ו-א.ה.). מהצד השני של המתרס העידה הנתבעת. ההפניות להלן הן לפרוטוקול הדיון, אלא אם צוין אחרת.

ב.  מישור החבות

כפי שיובהר להלן, יש לקבל את התביעה.

1. תוכן השלטים ומקום תלייתם