חיוב בעל מורד במזונות אשתו תוך הותרת מעשי ידיה שע''י הדחק בידה

לפני בית הדין בקשות הבעל לחייב את האישה להתגרש, לבטל את חיובו במזונות האישה ולחילופין להפחית את הסכום שנקבע למזונותיה, ולבטל את הצו למדור ספציפי.

בית הדין מבהיר:

א.  בתאריך כ' באב תשע"ה (5.8.15) הוציא בית הדין פסק דין זמני להשלמת מזונות האישה בסך 1,000 ש"ח לחודש.

ב.   בתאריך כ"ו באלול תשע"ז (17.9.17) חייב בית הדין את הבעל לשלם את כל המשכנתה שהיא בסך של כ־2300 ש"ח. (עד לתאריך זה או קרוב לו שילם הבעל את כל המשכנתה מחמת חיובו לשלם מדור לילדים, הילדים בגרו ולכן חייבו בית הדין לשלם את מחצית המשכנתה שעל שם האישה מחמת זכות האישה למדור).

ג.   בתאריך ד' בכסלו תשע"ו (16.11.15) התקיים דיון ארוך (נכתב פרוטוקול בן שישה־עשר עמודים) שבו נשמעו טענות הצדדים בארוכה. העולה מטענות הצדדים הוא שאין מקום לחייב את האישה להתגרש:

הבעל טען שמתחילת 2014 אין ביניהם יחסי אישות כלל, אך התברר שבתאריך XX תשע"ד (XX.13) נולד לו בן מאישה אחרת. זאת אומרת שתקופה ארוכה לפני כן כבר היה בקשר עם אישה זו.

האישה טענה שלא מנעה מבעלה יחסי אישות בזמן שהייתה טהורה, אומנם התברר שזמן הטהרה שלה היה קצר והם יכלו לקיים יחסי אישות רק כשבוע בחודש – במצב זה הבעל היה צריך לדרוש שהאישה תפנה לרופא נשים לקבל טיפול וצריך להצטער שלא הייתה דרישה כזו, אך מכל מקום האישה לא מרדה בבעלה והיא זכאית לשלום בית. מכך עולה שהיא זכאית להשלמת מזונות ויש לה זכות למדור.

האישה מקבלת קצבה מביטוח לאומי, ובנוסף לכך 1,000 מזונות על פי פסק בית הדין. הבעל טען שאשתו משתכרת סכומי כסף גדולים מעבודה במשק בית, דבר שלא התברר.

מכל מקום בית הדין סבור שהסכום שנקבע להשלמת מזונות האישה הוא מוצדק בנסיבותיהם – הבעל עזב את הבית ולא פרנס את האישה, אם האישה נאלצה לעבוד עבודות דחק ומרוויחה סכומי כסף אין הדבר פוטר את הבעל מלהשלים את מזונותיה.

נימוקים להותרת חיוב הבעל במזונות אשתו על כנו

אעתיק כאן מאשר כתבתי בספרי בכורי גשן (חלק ב סימן טז ענף ג אות א):

להלכה נפסק כרב שפוסקים מזונות לאישה שהלך בעלה למדינת הים. ברם הגמרא (כתובות קז, א) מביאה שתי ברייתות קשות, הראשונים נחלקו בפירושן ונפקא מינה – ממחלוקתם – להלכה עקב פירושיהם. נביא את לשון הברייתות ונבאר את פרושי הראשונים.

ברייתא א' יש בה שתי גרסאות בראשונים, והמגיד משנה (הלכות אישות פרק יב הלכה כא) הביא את שתי הגרסאות ופירשן:

גרסה א':

מי שהלך למדינת הים ובא, ואשתו תובעת מזונות ואמר "צאו מעשה ידיה במזונותיה" – רשאי, קדמו בית דין ופסקו – מה שפסקו פסקו.

גרסה ב':

"מי שהלך למדינת הים ובא, ואשתו תובעת מזונות ואמר לה "צאי מעשה ידיך במזונותיך" – רשאי, קדמו [...] ופסקו – מה שפסקו פסקו.

בפירוש גרסה א' כתב המגיד משנה וזו לשונו: