חיוב בהפקדת ערובה - מסעדת ראוף ואתינה נ' פקיד שומה

1.         המערערת ניהלה בשנים הרלבנטיות לערעור זה: 2006-2010, מסעדת דגים ביפו (להלן - המסעדה/העסק).

            המערערת דיווחה על הכנסותיה בגין אותן שנים.

            על פי דיווחי המערערת, אחוז תצרוכת החומר מתוך מחזור המכירות לאותן שנים, שדווחה כמובן כהוצאה, עמד בממוצע על 68.62 אחוז.

            המשיב ערך ביקורת כלכלית בעסק, ובהתבסס על אותה ביקורת ועל הנתונים מתוך ספרי העסק, מצא וקבע כי תצרוכת החומר הממוצעת לאותן שנים הינה בשיעור 38.62 אחוז בלבד.

            בהתאם לכך הוא הוציא למערערת שומה לאותן שנים לפי סעיף 145(א)(2)(ב) ל פקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן - הפקודה), שבה נקבעה תוספת הכנסה בהתאם להפרש שבין אחוז החומר המדווח לבין אחוז החומר על פי הבדיקה הכלכלית, ובוטלו הפסדים מועברים משנה קודמת.

            תוספת ההכנסה הכוללת שנקבעה בשומה (כולל ביטול ההפסדים) עומדת על יותר             מ-20 מליון ש"ח.

2.         המערערת הגישה ערעור זה על השומה שנקבעה.

            המערערת מכחישה את החישוב הכלכלי שבבסיס השומה.

            המערערת ציינה כי המסעדה שהופעלה על ידי המערערת נסגרה למעשה בשנת 2011, "עקב מצב כלכלי קשה שלה והפסדים גדולים" (סעיף 1 לנימוקי הערעור), וכי במקומה הוקמה מסעדה חדשה המופעלת על ידי חברה אחרת.

            לטענתה, הביקורת נערכה במסעדה "החדשה" ולא בזו שהופעלה על ידה קודם לכן.

            המערערת טוענת כי החישוב הכלכלי לא לקח בחשבון את הנתונים הבאים:

א.         חומרים נוספים ונלווים, כגון: גז, פיתות, ירקות וכדו';

ב.         פחת המתאים לסוג העסק, ובכלל זה דגים שהתקלקלו ונזרקו בשל הפסקות חשמל, קלקולים במקררים וכדו';

ג.          תנודתיות עונתית במחירי הדגים והמוצרים הנלווים;

ד.         קיומה של מסעדה חדשה גדולה סמוכה, שאילצה את המערערת להפחית את מחיריה וגרמה לירידה במספר הלקוחות והגדלת הפחת;

ה.         גניבות בעסק.

המערערת מציינת גם את העובדה שספריה לא נפסלו.