חיוב בגט

הצדדים וב"כ האישה הופיעו בדיון שני בפני ביה"ד.

בתיק המונח בפני ביה"ד בו האישה היא תובעת גירושין, זה להם דיון שני, הבעל פתח תיק גירושין בעבר.

בדיון הראשון טענה האישה כי בעלה עזב את הבית בפ"ת יותר מפעם אחת והשאיר אותה עם חובות.

הצדדים פרודים זה כשנה וחצי. האישה עברה לגור עם הילדים באור יהודה ליד הוריה במטרה לקבל את עזרתם, והבעל לא הצטרף למעבר אף שהמעבר היה מתוכנן על ידי שני הצדדים.

הבעל טוען כי בשנת 2010 לקח את הבנות לאימו וחיכתה לו ניידת על ניסיון לרצח וחטיפת הבנות (פרוטוקול הדיון שורה 20–21), כמו כן טוען הבעל כי עזיבת הבית הייתה לטובת אחותו שהתאלמנה.

האישה טוענת כי תמכה בבעל גם בתמיכת אחותו אך הבעל חזר לקלל ולהשפיל אותה. לעומת זאת טוען הבעל כי הריבים ביניהם היו על רקע הסדרי ראיה עם הבנות.

הצדדים הוזמנו היום לדיון נוסף להוכחות וראיות, אך האישה התובעת בתיק לא הביאה עדים, בטענה כי העדים מפחדים ואינם רוצים להתערב. עם האמור, המציאה האישה לביה"ד תכתובת, מסרונים בינה לבין בעלה.

בתחילת הדיון טען הבעל כי רוצה שלו"ב, אך אם האישה תתעקש על גירושין הוא יתן לה גט רק לאחר שיחזור להליך פשיטת רגל, שהופסק לטענתו בעקבות הסכם שלו"ב שעשו הצדדים כאשר האישה התנתה את שלום הבית בביטול הליך הפש"ר.

בינתיים הגיעה האישה להסדר חובות עבורה, והבעל מצדו מבקש כי האישה תיקח חלק בחובות המשותפים.

ב"כ האישה טוען כי לצדדים היו תיקים בביהמ"ש שהסתיימו מזמן וכי יש לבעל תיק להוצל"פ על חוב מזונות והבעל מהתל בכל הערכאות.

כמו כן טען כי הצדדים חתמו על הסכם שלו"ב/גירושין/הסכם ממון בביהמ"ש שם קיבל גם תוקף פסק דין, והוסכם כי הבעל יקח על עצמו את חובות הצדדים.

עיקר טענת האישה לגירושין היא, כי הבעל נהג לקלל ולהשפיל אותה. פעמים רבות סלחה לו אך היום כי כבר לא רוצה לחיות עם בעל שמקלל ומשפיל עד כדי איומים ברצח.

הבעל טען להגנתו כי לא הייתה לו ברירה, והקללות היו בעקבות ההתנהלות של האישה ביחס לבנות, שמנעה ממנו את הבנות. כמו כן טען כי חלק מהקללות היו בכתב בלבד במסרונים.

ביחס למעבר האישה והבנות לאור יהודה, טוען הבעל כי אמנם היתה הסכמה למעבר, אך האישה הקדימה ורשמה את הבנות לגן כחודשיים לפני כן, והיתה יוצאת עם הבנות בבוקר וחוזרת כל יום בשעות הלילה, והביע חשדות בעקבות העדרות האישה שהם גם באו לידי ביטוי במסרונים שהוגשו בפני ביה"ד: "את צריכה להפנים שאישה שהולכת כל יום [...] ומשאירה את בעלה בבית, רק אסורה לבעל את תהיי."

כאמור, הבעל חזר וטען לאורך הדיונים כי רצונו בשלו"ב ואם האישה תתעקש על גירושין יתן לאישה גט, אך בטרם סידור הגט, מבקש הוא לסיים את הליך הפש"ר עד שבשלב מתקדם של הדיון טען הבעל (שורה 64 לפרוטוקול הדיון): "עכשיו אני מפחד להתקרב אליה, אני לא רוצה אותה, אני מחכה שעניין החובות ייסגר..."

מדברי הבעל עולה בבירור כי גם רצונו האמיתי הוא לגירושין, וכל טענתו להמתין עד לסידור עניין החובות בהליך של פש"ר, אינה אלא טענת סרק ומטרתה לאמלל את האישה בציפייה לגט המיוחל.

גם במסרון שהומצא לביה"ד ע"י האישה כתב הבעל:"למה עזבתי, קרסתי כלכלית, נפשית... ראי זאת כמכתב פרידה..."