חיוב בגט עקב התעללות ואיומים

הצדדים הם זוג שנישא בשנת 1997. לבני הזוג שני ילדים, הבן י' ד' נולד ביום 21.10.98 והבת ש' נולדה ביום 17.6.2000.

החיים תחת קורת גג אחת היו עד לאחר לידת הבת. סמוך ועובר ללידת הבת, עזבה האשה את הבית, ומאז היא מתגוררת בבית הוריה.

למעשה, הזוג פרוד למעלה מ-7 שנים.

נתונים נוספים: בעת הנישואין היה הבעל בגיל מבוגר יחסית, 30 פלוס. כמו כן, יש פער גילאים בינו לבין האשה, שהיתה בגיל 23 עת הנישואין.

האשה לוקה בשמיעתה ובדיבורה, ולמעשה מתקשרת עם הסובבים אותה באמצעות קריאת שפתיים. עם זאת, היא מתפקדת כאשה רגילה ונורמלית לכל דבר וענין, מלבד החסרון הנ"ל, דבר המצריך מאמץ מצידה להיות מרוכזת ולקרוא את פני הדוברים אליה.

המקרה שלפנינו מקרה קשה, שרבו טלטוליו בין הערכאות השונות של בתי הדין, ואף בין הרכבים שונים. המקרה נחשב לקשה, הן מצד הנתונים שהובאו בפני בית הדין והן מצד הסבל הרב למעורבים בו. לאחר הצטברות הנתונים בתיקים עבי הכרס ומרובי הדפים, שומה על בית הדין בהרכבו הנוכחי להביא לידי סיומה של פרשה זו בפסק דין ברור.

ההליכים המשפטיים בבית הדין

בתאריך ב' חשון תשס"א (31.10.2000) הגישה האש תביעת מזונות בבית הדין. התקיים דיון בתאריך כ"ד כסלו תשס"א (21.12.2000), אף שהדיון נועד לדיון בתביעת המזונות, ואכן דן בה, הרי שמתוך פרוטוקול הדיון עולה, כי כבר אז התבררה התמונה לבית הדין, כי שאלת המזונות, אף שהיא בעלת משקל, אינה אלא "קצה הקרחון" בשאלת היחסים שבין הבעל לאשה. ביה"ד נתן החלטה בענין חיוב המזונות והמדור.

בתאריך י' אדר א' תשס"א (5.3.2001) התקיים דיון בענין ראיית הילדים. בית הדין הוציא החלטה שהאב יראה את ילדיו בנוכחות הגננת.

בתאריך ד' ניסן תשס"א (28.3.2001) הוגש לבית הדין תסקיר עובדת-סוציאלית שבו נאמר, כי האב אינו משתף פעולה, ולא הגיע לפגישה עם העובדת-הסוציאלית. ביה"ד הורה לאשה להכין רשימה של 5 גננות, שהבעל יבחר אחת מהן ויתאם מועד למפגש עם הילד.

נקבע דיון לתאריך כ"ב סיון תשס"א (13.6.2001), הבעל לא הופיע. ביה"ד מחליט להוציא צו הבאה נגד הבעל, וכן מורה, כי על הבעל לחתום על ויתור סודיות.

בתאריך ז' תמוז תשס"א (28.6.2001) פתחה האשה תיק תביעת גירושין.

התקיים דיון ראשון בתאריך כ"ח תמוז תשס"א (19.7.2001). בדיון העלתה האשה טענות חמורות נגד התנהגות בעלה. ביה"ד החליט לפנות לפסיכיאטר ד"ר בונה, שהבעל היה אצלו כבר פעמיים בעבר, בכדי שימציא לבית הדין חוו"ד על מצבו של הבעל.

בתאריך ז' ניסן תשס"ב 20.3.2002 נשמעה בפני בית הדין עדותם של שני עדים מטעם האשה. העדים העידו על התנהגות הבעל, תורף העדויות יובאו בהמשך.

התקיים דיון נוסף בתאריך כ"ב סיון תשס"ב (2.6.2002).

פסק דין ראשון ניתן בתאריך ז' חשון תשס"ג (13.10.2002) ביה"ד בהרכבו דאז, קבע, כי אין לחייב את הבעל במתן גט לאשתו, לאחר שביה"ד קבע, כי מצב הבעל תקין.

הוגש ערעור על פסק הדין ע"י ב"כ האשה.

בית הדין הגדול בהחלטה מיום ג' אדר א' תשס"ג קבע "אנו סבורים, כי יש מקום לבדיקה רצינית ביחס להאשמותיה של המערערת" לצורך כך, ביה"ד הפנה אותם לקבלת חוו"ד פסיכיאטרית מבית החולים תל השומר.

בתאריך כ"ח חשון תשס"ד התקיים דיון בבית הדין הגדול, לאחר שנתקבלה בביה"ד חוו"ד מבית החולים תל השומר.