חיוב בגט וכתובה לבעל שתלטן באופן קיצוני

בפנינו תביעת האישה לגירושין וכתובה ומנגד תביעת הבעל לשלום בית.

הוגשו סיכומים על ידי ב"כ הצדדים למתן פסק דין.

הקדמת עובדות נחוצות

1)       הצדדים נישאו כדת משה וישראל בתאריך ט' במרחשוון תשס"ג (15.10.2002)

2)       לצדדים שלושה ילדים קטנים משותפים.

3)       האישה הגישה תביעת גירושין וכתובה בתאריך כ"ח בסיוון תשע"ד (26.6.2014).

4)       הבעל הגיש תביעת שלום בית בתאריך ב' בטבת תשע"ה (24.12.2014).

5)       הצדדים חיים בנפרד יותר משנה וחצי.

6)       שאר התביעות הנובעות מתביעת הגירושין מתנהלות בבית המשפט.

תמצית טענות התובעת וב"כ בתביעת הגירושין

א.        התובעת עובדת כאחות בבית חולים, והנתבע אברך הלומד בכולל וכן עוסק במתן שיעורי תורה.

ב.         התובעת מוצאת עצמה חיה חיי אומללות, עובדת קשה למען המשפחה, אולם אינה רואה כל ברכה בעמלה, היות שאינה זוכה לזוגיות טובה מפני שהנתבע רודה בה, מה שגורם לתובעת תחושה קשה של תסכול וחוסר אונים.

ג.         הנתבע הוא אדם כוחני ושתלטן, כל דבר בבית צריך להתנהל על פי רצונו, וכתוצאה מכך האישה כדי להימנע ממריבות נאלצה לוותר פעם אחר פעם לתכתיביו של הבעל.

ד.         התובעת סובלת מהתעללות נפשית עמוקה עד כדי דיכאון, וכך אין באפשרותה לנהל חיים משותפים סבירים ותקינים עם הנתבע תחת קורת גג אחת.

ה.        הנתבע אינו מניח לתובעת לעשות כחפצה, מבקר אותה באופן קבוע. הנתבע מעביר ביקורת על כל דבר שעושה התובעת, ועל ידי כך הוא מנסה לנהל לה את חייה.

הביקורת השוטפת הזו מגיעה כמעט כל הזמן עד כדי חדירה לעולמה ולקבוע לה לא רק את סדר יומה, אלא גם על מה לחשוב ואיך לחשוב.

ו.       הנתבע אינו מסוגל לראות דרך אחרת שבה יוביל את התובעת לכיוון דרכו "המוצדקת" שאותה הוא רואה כדרך היחידה הנכונה, ובכל פעם שהתובעת סוטה "מדרך הישר" הוא מוכרח להגיב ולהעיר לה. לעתים ההערות נאמרות בכעס רב ובזעם, על כל דבר קטן כגדול.

ז.         התובעת חשה כי הנתבע אינו מקבל אותה כפי שהיא, וכי כדי להתקבל על ידו עליה להשתנות ולשנות את התנהגותה. מצב זה גורם להרגשת חוסר אונים ולתחושת דחייה תמידית ותסכול מתמשך עד כדי ייאוש.