חיוב בגט והיתר נישואין

בתיק זה סקרנו את המאבק המשפטי בענינם של הצדדים בפסק דין שניתן על ידינו ביום א' בתמוז תשס"ג. שני ההרכבים של ביה"ד האזורי פסקו פסקי דין מנוגדים. ההרכב הראשון הגיע למסקנה שיש מקום לחיוב האשה בגט ולמתן היתר נישואין לבעל, באם לא תקבל את הצעת ביה"ד לגירושין. ההרכב השני סבר כי יש לדחות את התביעה לגירושין ולהטיל על הבעל הוצאות אם יחזור ויגיש תביעה דומה. דעתינו היתה כדעת ההרכב הראשון. והנה עתה בא הרכב שלישי - שחלקו היה בהרכב הראשון - והגיע למסקנה דומה לזו של ההרכב השני. על כך הערעור.

מדובר בבני זוג החיים בנפרד 16 שנה, כאשר שנתיים לאחר הפירוד הכיר הבעל אשה אחרת. ביה"ד האזורי בפסק דינו האחרון בדק את ההתרחשויות בתקופת נישואיהם וקבע שלא היתה עילה של ממש לעזיבת הבעל את הבית. על כן הגיע למסקנה שאין מקום לחיוב בגירושין, ובפרט כשלבעל אשה אחרת. בנקודה זו, דעתי שונה. אני סבור שלאחר זמן כה רב של פירוד, אין טעם לפשפש בהסטוריה או ארכיאולוגיה של מה שהיה לפני המבול. שני הצדדים שכחו מזמן מה אירע בתקופת חייהם המשותפים, ויש לדונם "באשר הוא שם", כלומר לפי מצבם הנוכחי. המסקנה שלנו בפסק הדין שניתן על ידינו לפני כשנתיים כי כיום האשה אינה חפיצה כלל בבעלה. איתרנו את הסיבה האמיתית לאי רצונה בגט, והוא החשש שמא ימות הבעל לפניה, ואז תפסיד את זכויות הפנסיה שלו. קבענו שלא ניתן להפוך את הבעל לאסיר עולם בכדי להבטיח זכויות פנסיה עתידיות באם ימות הבעל לפניה, ואף טרחנו למצוא נוסחה משפטית להבטחת זכויות הפנסיה.

לא השתנה דבר מאז. הדיבורים על אהבה וציפיה להחזרת שלום הבית על כנו לאחר שנים כה ארוכות, הם דיבורי הבל שגם האשה לא מאמינה בהם, ולא ניתן לבסס על ציפיות אלו את פסק הדין. הדגשנו, שדרכו של הבעל לעשות דין לעצמו וליצור קשר עם בת זוג אחרת ראויה לגינוי, אבל לא נוכל להעניש אותו על כך לנצח, ולא נוכל למנוע ממנו חיי נישואין מסודרים לעולם.

לסיכום: יש לקבל את הערעור ולקבע כי האשה חייבת להתגרש, ובאם לא תאבה ינתן לבעל היתר נישואין. ניתן למצוא נוסחה משפטית להבטחת זכויות פנסיה, גם אם נוסחה זו לא תספק את הדקדקנות המשפטית של בא כוחה.

(-)        שלמה דיכובסקי

בהלכה ישנם תנאים לחיוב האשה בגט או למתן היתר נשואין לבעל. מדובר כאן בזוג שחרם דר"ג חל עליהם.

איני מוצא כאן שום עילה לחיב את האשה בגט. עצם הפרוד הממושך יוצר עילה לביה"ד ומצוה לביה"ד להשתדל לפעול לגט. במה דברים אמורים, כאשר קיימת לפחות טענת "מאיס עלי" אמיתית והלכתית, וכאשר קיים עיגון אבל כאשר הבעל זנח את אשתו וחי שנים רבות עם אשה זרה אבדה לו טענת מאיס עלי, שכן עיניו נתן באחרת.

גם טענת עגון אין לו, שהרי הוא חי עם אשה אחרת, ואין לו נזק רב מהעדר נשואין. הוא אינו שומר מצות ואסור פנויה לא הפריע לו ולא מניע אותו גם כעת. בגילו אין בעיה של הקמת משפחה, והרשום הפורמלי של נשואין אינו בבחינת עגון, ואם רוצה להבטיח את זכויות האשה שחי עמה יכול לעשות זאת ע"י צוואה.

אין לי שום ודאות שתקוות האשה שביום מן הימים הוא יחזור אליה הן מהשפה ולחוץ, אבל גם לו יהי שהחשש של האשה הוא כלכלי, מ"מ היא אינה מורדת ואין שום עילה לחייבה בגט. גם מצוה להתגרש או נקיטת סנקציות אינן באים בחשבון כיון שאין כאן מקרה של עיגון ובית הדין אינו צריך לתת יד להתנהגות בוגדנית ולנטישת בנות ישראל ע"י בעליהן.

(-)        חגי איזירר

חזרתי ועיינתי בחוק ובפסקי הדין שנכתבו ע"י כב' עמיתי הגר"ח איזירר שליט"א ועל ידי.

בשלב זה הגעתי למסקנה לצמצם את פסה"ד המחייב האשה בגירושין לגבי מתן אפשרות לבעל לקבל ה"נ ולא לגבי מזונות.

במידה ותוגש פניה מתאימה אזי תקבע המזכירות דיון נוסף בענין השלכת פסה"ד לגבי שלילת מזונות.

(-)        שלמה דיכובסקי

קראתי דברי הרבנים הגאונים שליט"א, ואני מסכים למסקנתו של הגר"ש דיכובסקי

(-)        שלמה משה עמאר-נשיא

לאור האמור פוסקים כדעת הרוב, מקבלים הערעור והאשה חייבת להתגרש.

ניתן ביום כ"ו סיון תשס"ה         ( 03/07/2005)

(-) הרב שלמה משה עמאר, נשיא      (-) הרב שלמה דיכובסקי,             (-) הרב חגי איזירר,             התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: