חיוב בגט בטענת מאיס עליי על רקע ניכור וניתוק ריגשי, הרחקות דרבינו תם – מקור וטעם הדין

עניינו של תיק זה עוסק בזוג צעיר שנישואיהם לא צלחו, האישה דורשת לקבל גט והבעל מסרב ומבקש שלום בית. האישה פתחה תיקי תביעת גירושין כתובה משמורת ילדים ומזונות, הבעל איננו תובע כלום. עתה תובעת האישה פסק דין לחיוב בגט והטלת סנקציות על הבעל.

מדובר בבני זוג שנשאו כדמו"י בשנת 2015 ומנישואין אלה נולדו להם שני ילדים. הצדדים חיים בנפרד החל מיום י"ח בסיון תשע"ח (1.6.18) האישה היא זו שעזבה את הבית, הילדים כרגע במשמורתה.           

עם נשואיהם לפני יותר משלוש שנים החלו להתגלות קשיים בחייהם המשותפים כאשר שנה וחצי לאחר מיכן כבר פנו לייעוץ זוגי.

תיאור העובדות בתיק

עד עתה התנהלו בפנינו שישה דיונים.

בדיון הראשון שהתקיים ביום ח' בסיון תשע"ח (22.05.2018) האישה תבעה גירושין והבעל הצהיר כי הוא לא יחזיק אותה בכוח אך ביקש שהאישה תיתן לו צ'אנס נוסף, בפרט לאור העובדה שהוא כהן ולא יוכל לשוב אליה לאחר הגט (פרוטוקול הדיון שורות 1-6). כבר אז ציין הבעל כי הם ישנים בחדרים נפרדים כבר כמה חודשים, ושנה אין כל מגע או קירבה ביניהם. לדברי הצדדים הם כבר היו בטיפול זוגי בפגישות רבות אצל ד"ר הופנונג והרב אשכנזי מכפר חב"ד אך הטיפול לא הועיל.

לשאלת בית הדין את הבעל אם במידה ותתקבל חוו"ד בכתב מהמטפלים הנ"ל כי אין סיכוי לאיחוי הקרעים ביניהם האם יסכים להתגרש – השיב הבעל בחיוב (שורות 29-30 לפרוטוקול).

בדיון השני שהתקיים ביום ו' באב תשע"ח (18.07.2018) הופיעו הצדדים עם באי כוחם והוצגו בפנינו שני חוו"ד של המטפלים שהוזכרו. מדברי שניהם עלה כי אין סיכוי לשלום בית, אך הבעל התנגד לגירושין – אם כי באותה נשימה הצהיר שאם יורו לו להתגרש הוא יציית לבית הדין. לשאלת בית הדין את הבעל כיצד מתיישבים דבריו אם מה שאמר בדיון הראשון שבמידה ותהא חוו"ד המטפלים שאין סיכוי הוא יתגרש בהסכמה – השיב הבעל כי על אף חוות הדעת הוא חושב שיש סיכוי לשלום בית (פרוטוקול הדיון שורות 3-10).

האישה אף תבעה את כתובתה ודרשה פיצויים, אך הבעל טען שהיא מרדה בו כבר שנה והוא איננו מבין מדוע היא רוצה להתגרש. לקראת סוף הדיון הודיע הבעל - לאחר התייעצות עם בא כוחו - כי הוא מבקש להמתין עד סוף השנה, ואם האישה תתמיד בסירובה הוא לא יחזיק אותה בכוח ויסכים לתת גט (פרוטוקול הדיון שורות 84-86).

בדיון השלישי שהתקיים בפנינו ביום ט"ז באלול תשע"ח (27.08.2018) האישה הופיעה בגפה. הבעל בחר שלא הופיע ויום קודם הודיע על היעדרותו מהדיון למחרת בגין ניסיונו לשלום בית. בית הדין החליט לזמנו לדיון הבא בצו הבאה.

בדיון הרביעי שהתקיים בפנינו ביום כ"ד בתשרי תשע"ט (03.10.2018) שוב האישה עמדה נחרצות על רצונה להתגרש מיידית, אך הבעל עומד במרדו. התברר לבית הדין כי האישה עזבה את הבית כבר בחודש יוני לפני ארבעה חודשים. לשאלת בית הדין מדוע הוא ממשיך בסירובו כשהוא רואה שהכול מתפורר ואין שום סיכוי, ולמה אתה חושב שאם נחכה עוד קצת ישתנה המצב? השיב הבעל:

אני מכיר זוגות שנפרדו תקופה ארוכה וחזרו לחיות יחד. וגם היה אחד שהתחתן עם אישה אחרת ולאחר מכן התגרש וחזר לאשתו הראשונה.

לשאלת בית הדין את הבעל כיצד הוא ממשיך לסרב לגט על אף הצהרתו בפנינו בדיון הקודם כי אם האישה תתמיד בסירובה עד סוף השנה הוא יאות לגרשה, השיב הבעל:

אני לא מכחיש את זה. אבל אני עדיין חושב שכדאי לחכות. ואני מעדיף שלא לעמוד במילה שלי, מאשר לפרק את המשפחה. ואני מבקש לתת לי עוד שנה.

כמובן שהאישה סירבה לבקשה זו ושוב נקבע מועד לדיון.

בדיון החמישי שהתקיים בפנינו ביום י"א בטבת תשע"ט (19.12.2018) שוב האישה תבעה גירושיה ומנגד הבעל רוצה שלום בית. הבעל תיאר בפנינו את ניסיונותיו לבוא בדברים עמה אך היא לא הייתה מוכנה לדבר עמו כלל לא ישירות ולא באמצעות שליחים ששלח אליה. אך למרות הבושות שהוא סופג הוא מחכה עד שהיא תסכים (פרוטוקול הדיון שורות 7-15).

בהמשך הדיון הבעל הודה כי לא התנהג כמו שצריך לאישה (שורות 24-25):

'אני יודע שעשיתי טעות ולא התייחסתי לצרכים האישיים שלה. רצתה לעבור מגורים ליד ההורים שלה בל' ואני לא הסכמתי'.