חיוב אשה בתשלום דמי שימוש ראויים לבעלה על אף שעזב את הדירה המשותפת מרצונו

            1. התובעת והנתבע נישאו זל"ז כדמו"י ביום 8/4/76.

            מנישואין אלו נולדו לצדדים 2 ילדים:_______________.

הנתבע עזב את בית הצדדים בחודש מרץ 2004.

התובעת הגישה ביום 15/6/04 תביעה למזונות.

בסעיף 2 לכתב התביעה מעידה התובעת כי " זה תקופה ארוכה שחיי הנישואין של הצדדים התערערו ואין השלום שורר ביניהם וזאת באשמת הנתבע וכתוצאה מהתנהגותו".

בנוסף הגישה התובעת תביעה לשמירת זכויות על פי סעיף 11 לחוק יחסי ממון בין בני הזוג התשל"ג - 1973.

ביום 13/7/04 הגיש הנתבע תביעה לפירוק השיתוף בדירת הצדדים ולמתן סעדים ע"פ סעיף 11 לחוק יחסי ממון התשל"ג - 1973 (תמ"ש 20102/04).

בדיון קדם המשפט מיום 11/1/05 הוריתי על פירוק השיתוף בדירת המגורים.

עוד הגיש הנתבע תביעה לדמי שכירות ראויים (תמ"ש 20103/04) בטענה כי התובעת סילקה אותו מדירת הצדדים ומנעה ממנו בהתנהגותה את האפשרות לשוב ולהתגורר יחד עימה בדירה.

ביום 25/11/04 ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים לפיה ישלם הנתבע למזונות הזמניים של הקטין סך של  1,500 ש"ח לחודש.

בחודש 12/05 נפסקו לתובעת מזונות אישה בסך 3,000 ש"ח לחודש על ידי כב' בית הדין הרבני.

            ביום 7/11/07 התקיימו ההוכחות, בסיומן ניתן פסק דין בהסכמה בענין שמירת הזכויות.

מזונות הקטין

            2.הנתבע הינו עצמאי ועובד כקבלן בניה ושיפוצים.

לטענת התובעת מעבודה זו הוא פירנס את המשפחה ביד רחבה תוך שהוא דואג לספק את צרכיה וצרכי הקטין ברווחה.

עוד טענה התובעת כי הנתבע רכש 3 מכוניות: לשימושה, לשימושו ולשימוש הבת הבגירה. וכן כי הצדדים נהגו לצרוך מוצרים במזומן ללא הגבלה ולצאת לבילויים ולחופשות.

הנתבע טען  בתצהירו כי הוא משתכר כ- 5,000 ש"ח בלבד.

הנתבע מכחיש טענות התובעת לענין רמת החיים הנטענה.

לטענתו, הצדדים חיו ברמת חיים נמוכה, רכשו דירה בלוד בסכום של 27,000 $ ורכישה זו נעשתה מאחר ולא היה באפשרותם לרכוש דירה בסכום גבוה יותר.