חיוב אשה בגט

חלפה שנה מאז ניתנה החלטתינו האחרונה בתיק זה - שהדיונים המשפטיים בו נמשכים זה כעשרים שנה. דילגנו על כל המכשולים המשפטיים, שבא כח האשה הציב בתיק, והגענו למסקנה שהאשה חייבת לקבל גט, ולאור סירובה, יש להטיל עליה את צווי ההגבלה המנויים בחוק.

הבעל אינו מעוניין בהיתר נישואין, ולאור גילו המתקדם (80 שנה), הוא מבקש לשים קץ להתדיינות, ולאפשר לו לסיים את פרשת נישואיו. בפסק הדין שניתן בתיק זה העלינו, כי המחלוקת בין הצדדים היא ביחס לפנסיה העתידית של הבעל לאחר אריכות ימיו. האשה מקבלת את מחצית הפנסיה שלו כיום, בהתאם להסכם בין הצדדים. היא חוששת, שלאחר אריכות ימיו לא תקבל את הפנסיה, ולכן היא ממאנת לקבל גט. אי אפשר להחזיק את הבעל כבול בכבלי נישואין, בגלל החשש שמא חלילה לא יאריך ימים. כולנו, כולל האשה, מאחלים לו אריכות ימים ושנים רבות. אולם, לא נוכל להחזיקו לנצח בגלל חשש זה.

לאור האמור, אנו חוזרים על קביעתינו כי האשה חייבת בגט.

עקב סירובה לקבל גט, אין מנוס מהטלת צווי ההגבלה המנויים בחוק שיפוט בתי דין רבניים (קיום פסק דין של גירושין), סעיף 2. ס"ק 1,2,3,6.

צר לנו שנאלצנו להגיע לכך, אולם האשה ובא כחה לא הותירו לנו כל ברירה אחרת.

(-)        שלמה דיכובסקי

בהחלטה מיום כ"ו באייר תשס"ה לא הסכמתי עם חברי לחייב את האשה בגט.

א. משום שאפילו טענת מאיס עלי אין כאן כיון שהבעל נתן עיניו באחרת. לפיכך, אין כאן אפילו "מצוה לגרש".

ב. אין גם להמליץ בפני האשה על גרושין משום שהבעל אינו עגון. יש לו אשה כבחירתו משך 15 שנה. הוא אינו שומר מצוות ולכן חיים עם פנויה אינם מפריעים לו. גם בגילו אינו בר הקמת משפחה.

שם כתבתי גם שאין הצדקה לסנקציות. לפיכך, איני מסכים עם האמור לעיל.

(-)        חגי איזירר

ראה ראיתי מה שכתבו חברי הגאונים שליט"א, ודברי הגר"ש דיכובסקי שליט"א נראית בעיני, הן מהטעמים שהוא חרז וכתב בקצרה. ויש עוד טעמים נוספים.

דהנה זה ברור כשמש, שגם האשה מעוניינת להתגרש וגם יודעת היטב שאין עוד סיכוי בעולם שיחזרו זל"ז, והייתי מרחיק לכת לומר שאם היה הבעל משנה דעתו ומבקש ממנה לחזור לשלו"ב, היתה דוחה אותו בשתי ידים, והרי בפירוש אמרה שכל דאגתה היא שמא ימות ויפסיקו לשלם לה מחצית מהפנסיה שלו, ומלבד דלא מצאנו טעם בזה כלל, יש בה הרבה מן האכזריות בעצם העלאת טענה כזאת, והוא מצדו נתן מה שהחוק דורש ממנו במושלם זה שנים רבות, ואם אותו חוק שבגינו היא מקבלת פרנסתה זה שנים רבות, אותו חוק מפסיק לה את זה אחר מותו, מה יכולה להתלונן ע"ז, והאם יש בזה כדי להמשיך לעגנו, אחר עשרים שנות פירוד? וע"ז י"ל: הלעד תאכל חרב, ומה שטען ידידי הגר"ח איזיררר שליט"א שאין בזה עיגון משום שהוא חי כבר 15 שנים עם אשה, והואיל ואינו שומר מצות וכו', לא אוכל להבין דבר זה, ובודאי שלא אסכים לו, האם לעבריין הותרו איסורי תורה, ואעפ"י שנעשית זו כהיתר בודאי שאינו היתר ח"ו. ועוד שרוב ככל בני אדם רוצים בנישואין מסודרים ולא להיות תלויים ועומדים, ויש עוד מה לטעון ולהאריך ודי בזה לע"ע.

ואשר ע"כ, על האשה לקבל גיטה מיד, ואם תסרב יוטלו עליה כל צוי ההגבלה כחוק וכדת.

(-)        שלמה משה עמאר-נשיא

ראיתי מה שכתב כבוד נשיא ביה"ד הגר"ש עמאר.

בדקתי בפרוטוקול הדיון של שנת תשס"ג ושל שנת תשס"ה. בכל הדיונים הטיעון העיקרי של האשה היה שרוצה ש"ב וכן שיש סיכוי שיחזור אליה ועשה כבר 3 פעמים נסיונות לכך. הענין של הפנסיה הועלה ע"י ביה"ד שטרח ועמל למצוא פיצוי או פיתוי כדי שהאשה תאות לקבל גם. ובמענה להצעות אמר ב"כ האשה, בגרושין יורע מצבה בגלל שלא ניתן להבטיח את הפנסיה.

ליתר הבהרה: ענין הפנסיה אינו במוכח העילה לסרוב לגט, אלא הוא עילה שלא להכיר בכך כפיצוי.

(-)        חגי איזירר