חיוב אב במזונות ארבעת ילדיו הקטינים

פתח דבר

1.         תביעתם של ארבעה קטינים מאת אביהם - הנתבע, אשר הוגשה ב- 4.1.05, עתה משנשמעו ההוכחות, והוגשו סיכומים בכתב - ניתן פסק הדין.

הרקע וטענות הצדדים

2.         הורי הקטינים נישאו זל"ז כדמו"י ב- 15.12.91.  מנישואיהם נולדו ארבעת הקטינים, התובעים בשנים 93', 96', 2001 ו- 2003.

3.         חיי הנישואין בל בני הזוג נקלעו למשבר, ובנובמבר 2004 הגיש הנתבע כנגד התובעת תביעת גירושין אליה כרך שאלות הרכוש, ואת מזונותיה ומזונות הקטינים.

4.         ביום 31.5.06 פסקתי מזונותיהם הזמניים של הקטינים בסך 4000 ש"ח לחודש וכן חייבתי את הנתבע עבור הקטינים התובעים 4 ו- 5 בסך 300 ש"ח לחודש ובסה"כ איפוא 4,300 ש"ח לחודש, כן חייבתי את הנתבע לשלם 80% מן המשכנתא הרובצת על דירת הצדדים לבל יסוכן מדורם של הקטינים. יודגש כי סה"כ מלוא החיוב להחזר החודשי של המשכנתא הוא בסך 1,800 ש"ח לחודש.

5.         הנתבע עזב את בית מגוריהם המשותף של הצדדים ביום 5.4.05 לטענתו הוא נאלץ לעשות כן, משום "החשש כי יופלל באופן כוזב".

6.         במקורה הוגשה התביעה גם ע"י אם הקטינים כתובעת, ואולם ביום 11.1.05 הגישה אם הקטינים "בקשה דחופה "למחיקת התובעת מס' 1 מכתב התביעה" בנימוקי הבקשה היא כתבה כי "היא מסכימה ומודה בסמכות בית הדין הרבני בחיפה לדון ולפסוק בעניין מזונותיה - מזונות אשה שנכרכו בתביעת הגירושין שהגישה הבעל - המשיב, והיא מתכננת להגיש את כתב מזונותיה בפני בית הדין".

            כבוד השופטת בנר (המותב הקודם) נעתרה לבקשה ביום 11.1.05.

            מכאן איפוא שנותר לי לדון במזונותיהם של התובעים הקטינים.

דיון

כללו של דין

7.         סעיף 3 (א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) תשי"ט - 1959 קובע את העיקרון לפיו אדם חייב במזונות ילדיו הקטינים על פי הוראות הדין האישי החל עליו, ודינו האישי של הנתבע - שהוא יהודי - הוא הדין העברי.

8.         הדין העברי קובע כי אב יהודי חב במלוא צרכיו ההכרחיים של ילדיו הקטינים עד הגיעם לגיל 15.

ראה בעניין זה: הלכת פורטוגז ע"א 591/81 פ"ד ל"ו (3) 449.

בצרכים שמעבר ל"צרכים הכרחיים" ישאו הורי הקטינים, עפ"י דין צדקה, באופן יחסי ליכולתם הכלכלית.

            החיוב ב"צרכים הכרחיים" החל על האב - הוא עד גיל 15, וכל הקטינים התובעים הם בני פחות מ- 15 שנה.

            וראה בעניין זה: הלכת אביטבול ע"א 1375/93 פ"ד נ (1) 215.

9.         כידוע, פסיקתם של מזונות מתחשבת בשניים אלה: יכולת החייב מחד גיסא, וצרכי הזכאים מאידך גיסא. על "המתח" השורר (כביכול) בין יכולת החייב לצרכי הזכאי.