חי שלו נ' גרינברג ואח'

פסק דין

לפניי תביעה לפיצוי בגין נזק שנגרם לרכבו של התובע כתוצאה מתאונה שארעה ביום 27.9.12 באזור התעשייה לוד.

2.        על פי הנטען בכתב התביעה בעת שרכבו של התובע עמד בציות לתמרור המוצב בכיוון נסיעתו, הגיחה לפתע משאית הנתבעים, נהוגה על ידי הנתבע 1, חלפה משמאל לרכבו של התובע ותוך כדי סטייה הוטח הנגרר המחובר למשאית אל הדופן השמאלי של רכב התובע.

3.       בכתב ההגנה טוענים הנתבעים 1 ו- 2 כי על הנתבעת 3 שהיא מבטחת הנגרר לשאת בפיצוי התובע לאור גרסתו כי רכבו נפגע כתוצאה ממגע עם הנגרר. לגופו של עניין טוענים הנתבעים 1 ו- 2 כי לאחר שהמשאית יצאה ממעגל תנועה והמשיכה בנסיעה בנתיב הקיים באותו כיוון התפרץ התובע לנתיב נסיעת משאית הנתבעים בניגוד לתמרור זכות קדימה. עוד טוענים הנתבעים 1 ו- 2 כי הנזקים בתאונה הינם כתוצאה מאירועים תאונתיים קודמים שעבר רכב התובע עובר לתאונה נשוא התביעה.

4.הנתבעת 3 לא התגוננה בפני התביעה ולא הוצג בפני אישור מסירה של כתב התביעה לידיה.

בעקבות החלטתי מיום 25.12.13 ביקש התובע למחוק את הנתבעת 3 מכתב התביעה.

הנתבעים 1 ו- 2 לא הגישו כל תגובה להחלטה ומשכך נעתרתי לבקשת התובע.

5.       בדיון שהתקיים בפני נחקרו התובע והנתבע 1.

6. הצדדים מציגים למעשה מסכת עובדתית דומה, לפיה התקיים ביניהם דין ודברים מספר מטרים לאחר המקום בו נטען כי ארעה התאונה, כאשר לטענת התובע המשאית פגעה ברכבו, המשיכה בנסיעה והוא נסע אחריה כשלוש מאות מטרים. ולטענת הנתבע 1 התובע תפס אותו כעבור כמה מטרים והוא אמר לתובע שלא יכול להיות שפגע בו.

7.כבר בשלב זה אומר כי הכחשת הנתבעים את עצם קרות האירוע אינה עומדת בקנה אחד עם גרסתם בכתב ההגנה כי התובע התפרץ לנתיב נסיעתו של הנתבע 1.

8.       להוכחת נזקיו צירף התובע חוות דעת שמאי ותמונות הנזק ברכבו. מעיון בתמונות הנזק נחזה כי כיוון הפגיעה הינו מאחור קדימה, דבר המחזק את גרסת התובע לגבי אופן קרות התאונה.

          מנגד, הנתבעים המכחישים את עצם קרות התאונה בטענה כי מדובר בנזקים ישנים הנלמדים לטענת הנתבע 1 מסימני החלודה ברכב התובע, לא הגישו כל ראיה להוכחת טענתם, לא הגישו חוות דעת מומחה לתמיכה בטענתם זו ולא ביקשו לחקור את שמאי הרכב אשר נתן את חוות הדעת התומכת בתביעת התובע.   

בנסיבות אלה סבורני כי לאור גרסת התובע המגובה בחוות דעת שמאי ותמונות הנזק, הרים התובע הנטל המוטל עליו ובהיעדר כל ראיה לסתור אני מקבלת את גרסתו לאופן קרות התאונה.

9.       לטענת התובע נפגע רכבו מהנגרר המחובר למשאית הנתבעים. בכתב ההגנה טענו הנתבעים 1 ו- 2 כי ככל שיקבע כי מי מהם נושא באחריות כלשהי לתאונה, הרי שעל מבטחת הנגרר לשאת בפיצוי.

          לאור גישת הפסיקה לפיה מוחזק הנגרר ככלי המצוי בשליטה מלאה של הנהג אשר פעולתו או מחדלו גרמו לאירוע הנזק, לא ניתן לבצע הפרדה מלאכותית ולקבע כי בנסיבות התאונה מנותקת פגיעת הנגרר מהתנהגות הגורר, שכן נהג המשאית בנהיגתו שלט הן במשאית והן בנגרר המחובר לה ועל כן אני קובעת כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעים 1 ו -2.

10.    סיכומו של דבר אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע נזקיו בסך של 10,526 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 24.10.12 ועד למועד התשלום בפועל, אגרת בית משפט כפי ששולמה, ושכר טרחת עורך דין בסך 2,000 ש"ח.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, כ"א אדר תשע"ד, 21 פברואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: