חי נ' פרל

פסק דין

זוהי תביעה לתשלום פיצויים על נזקים שנגרמו לרכב של התובע, מונית, באירוע של תאונת דרכים בה היה מעורב גם רכב נהוג בידי הנתבע (ג'יפ טויוטה ) התאוננה אירעה בשטח הפתוח אשר בחזית בית מלון באילת .

בית המלון אשר בחזיתו אירעה התאונה נמצא מימין לכביש המוביל בין העיר אילת למסוף מעבר הגבול בטאבה. הכניסה אל המלון נעשית מהכביש הראשי כאשר נכנסים ימינה לרחבה שלפני המלון. בחזית ישנו שטח רב יעודי , שבחלקו מהווה כיכר שמול חזית בית המלון ומשמאל לכיכר ישנו שטח חניות שגם הן מימין לכביש. רכב המבקש להגיע למלון , אם הוא מוריד נוסעים בלבד, הוא עוצר בסמוך לימין הכיכר או מול הכניסה למלון, מוריד נוסעים מסובב את הכיכר וחוזר כשלעומת שבא, אל המקום ממנו נכנס לשטח המלון ויוצא לכביש. רכב המבקש לחנות, מקיף את הכיכר מימינה ( כאשר שטח הכיכר משמאל לרכב הנכנס) חולף על פני הכניסה למלון וממשיך הלאה עד שהוא מוצא את עצמו כאשר הכיכר נמצאת בינו לבין חזית המלון, שם נמצא שטח החניה , פונה שמאלה ומחנה את רכבו . רכב חונה המבקש לצאת משטח המלון, נוסע לאחור מתוך שטח החניה לכיוון ממנו נכנס לחניה, מיישר חזית ,נוסע קדימה וממשיך להקיף את הכיכר בכיוון הנסיעה המקורי אליה, ונוסע עד לפתח ממנו נכנס . הכניסה והיציאה למלון מאותו מקום .

ניתן לומר כי התנועה מסביב לכיכר הינה בכוון אחד בלבד והוא כניסה מימין הכיכר, הקפתה המשך נסיעה תוך סיבוב שמאלה וחזרה אל מקום הכניסה.

מה שקרה במקרה זה הוא כי התובע נכנס עם נוסעים כדי להוריד אותם במלון כאשר מאחוריו נסע הנתבע . היה על התובע לנסוע מימין לכיכר ולעצור בפתח המלון. והיה על הנתבע אשר בקש לחנות בשטח החניה שמשמאל לכיכר , גם הוא לנסוע מימין לכיכר בכיוון הנסיעה המותר, ולהגיע לחניה .

צורת הנסיעה של התובע ככל הנראה הפריעה לנתבע, ועל כן במקום להקיף את הכיכר מצד ימין שלה " חתך " את הכיכר ונסע מצד שמאל שלה, בכוונה להגיע תוך קיצור דרך אל החניה . בקטע זה של הנסיעה של הנתבע , למעשה הוא נוסע נגד הכיוון המותר.

הנתבע נהג כך את רכבו כשפניו מועדות לכיוון החניה ואילו המונית של התובע המשיכה בנסיעה בכיוון המותר במטרה לצאת ממתחם המלון בעת עמד הנתבע להכניס את החלק הקדמי של רכבו לתחום החניה , נסע התובע מסביב לכיכר וחזית רכבו של התובע נגעה בדופן ימין קדמית של רכב הנתבע .

טענתו של התובע כי הוא היה בעצירה שעה שהרכבים נפגשו אינה הגיונית ואינה מתקבלת. זאת משום שמצד אחד הדבר בלתי אפשרי, והן משום שהתובע בעצמו היסס במתן תשובה לשאלה אם רכבו היה בתנועה או בעצירה בשעת התאונה ולא ידע מה טוב יותר לגרסה שלו, לכן נתן תשובות סותרות ומבולבלות.

אני קובע כי רכבו של התובע היה בתנועה שעה שנוצר המגע בין שני כלי הרכב.

מצד אחד הנתבע אכן נסע כנגד הכיוון בזמן התאונה .

מצד שני התובע בזמן שנהג את רכבו היה עליו לראות את רכב הנתבע הנוסע לכיוון שטח החניה והעובדה היא כי המכה ברכב הנתבע הינה בדופן ימין קדמי ולא בחזית כטענת התובע.

יש לחלק את האחריות בין שני הנהגים, כך שהנתבע ישא ב70 % אחריות ואילו התובע ישא ב30 % תרומת רשלנות.

סך כל הנזק ברכב התובע ,כולל נזק ישיר, שכ"ט שמאי וירידת ערך 6300 ₪ . על פי חלוקת האחריות יש לחייב את הנתב בסכום של 4396 ₪ .

המסקנה היא כי אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הסכום של 4396 ₪ בתוספת אגרת משפט 377 ₪ והכול בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בסכום של750 ₪ בצירוף מע"מ כדין .

ניתן היום, י"ב חשון תשע"א, 20 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: