חטיפת ילדים על פי אמנת האג

מבוא

בתיק זה, שהינו הליך של תביעה להשבת קטינים על פי חוק אמנת האג, ניתן פסק דין ביום 12/4/13 המורה על החזרת הקטינים לשוודיה, מהנימוקים שפורטו בהרחבה בפסק הדין הנ"ל (להלן: "פסק הדין הראשון").

לאחר שהוגש ערעור על פסק הדין הנ"ל ע"י הנתבעים, ניתן ביום 6/6/13 פסק דין על ידי ביהמ"ש המחוזי (תמ"ש 29917-04-13), על יסוד הסכמת הצדדים, בו נקבע כי החלק האופרטיבי של פסק הדין יבוטל וכן נקבע כי בימ"ש זה ישמע את חקירת המומחים שמונו על ידי ביהמ"ש המחוזי (מרכז ד"ר טל), יקבל את ראיות הצדדים, על פי שיקול דעתו, וכן יכריע בטענות הצדדים בכל עניין אחר ככל שיועלו בפניו. עוד נקבע בפסק הדין הנ"ל, כי ביהמ"ש ייתן את פסק דינו על בסיס מכלול הראיות בהתאם לשיקול דעתו. (להלן: "פסק הדין של ביהמ"ש המחוזי").

בהתאם לפסק הדין של ביהמ"ש המחוזי, התקיימה ביום 30/6/13 ישיבה בה נחקרו המומחיות החתומות על חווה"ד של מרכז ד"ר טל. בנוסף, בהתאם להחלטתי מיום  7/7/13, על יסוד בקשת התובע, נקבעה ישיבה נוספת ליום 14/7/13, בה נחקרה הנתבעת, ובסופה סיכמו הצדדים את טענותיהם.

בנוסף לאמור, התקיים ביום 1/7/13 מפגש בין הקטינים לבין התובע ביחידת הסיוע שעל יד ביהמ"ש. בהתאם להחלטה מיום 7/7/13, הועבר דו"ח חסוי של יחידת הסיוע לעיון ביהמ"ש בנוגע למפגש הנ"ל והתרשמותם של העובדות הסוציאליות אשר ליוו מפגש זה.

על בסיס כל האמור לעיל ועל בסיס כל המסמכים שהוגשו לתיק על ידי הצדדים, על ביהמ"ש  להכריע בתביעה זו. יצוין כבר עתה, כי נוכח פסק הדין הראשון שניתן ביום 12/4/13 ונוכח המפורט בו, במיוחד ההתרשמות הישירה שהובעה על ידי ביהמ"ש מהמפגש עם הקטינים, והמסקנה שנקבעה כי יש להשיב את הילדים חזרה לשבדיה, על ביהמ"ש היושב בדין, חלה חובה כפולה ומכופלת של זהירות ושל שמיעת ראיות הצדדים באופן פתוח ולא מוטה מראש.

אציין, כי לאור האמור הזהרתי את עצמי בבואי לשמוע את הראיות הנוספות, בהתאם לפסק הדין של ביהמ"ש המחוזי, לשמוע ולבחון את הראיות הנוספות במחשבה פתוחה ובאוזן קשבת מתוך מחויבות עמוקה לשקול את הראיות באופן אובייקטיבי ומקצועי, ומתוך רצון להגיע לתוצאה המחוייבת על פי הדין.

יצוין כבר עתה, כי לאחר שנשמעו הראיות הנוספות, כולל סיכומי הצדדים ולאחר ששקלתי בכובד ראש את הסוגיה, נותרה מסקנתי בעינה כי יש להורות על החזרת הקטינים לשוודיה, המקום ממנו נלקחו שלא כדין. יחד עם זאת, הראיות הנוספות שהובאו וכן המצב הנוכחי של הקטינים, מצריכים מתן הוראות מתאימות בנוגע למועד ההחזרה ואופן ההחזרה ולכך אתייחס בהמשך הדברים.

רקע

1.         יצוין כי הרקע העובדתי להליך, צוין כבר בפסק הדין הראשון. יחד עם זאת ולמען שלמות התמונה, אחזור ואציין בקצרה את העובדות החשובות כבסיס להליך שבפני.

2.         התובע והנתבעת הנם בני זוג (לשעבר), אך לא נישאו מעולם. התובע הנו יליד 22/9/77 ואזרח שוודיה. הנתבעת הנה ילידת 5/8/78 ובעלת אזרחות ישראלית ושוודית.

3.         הצדדים הכירו באמצעות האינטרנט, אשר הנתבעת גרה עדיין בישראל, ונפגשו לראשונה בשוודיה בחודש 11/00.

4.         לאחר מספר נסיעות של הנתבעת לשוודיה וחזרה לישראל, עברה להתגורר עם התובע בדירתו בשוודיה בחודש 7/01.

5.         יצוין כי לנתבעת בן בשם *****, שהנו כיום בן 18, שאינו בנו של התובע.

6.         לצדדים נולדו בשוודיה שני ילדים קטינים, הבן ד'  יליד 7/3/02 והבת א'  ילידת 2/4/07. הילדים הנם בעלי אזרחות שוודית וישראלית. הקטינים נולדו בשוודיה, חיו שם ואין מחלוקת כי "מקום מושבם הרגיל" היה בשוודיה.

7.         לאור סכסוך ממושך וקשה בין הצדדים, נפרדו הצדדים סופית בחודש  8/08.

8.         בכל מהלך הסכסוך בין הצדדים, היתה מעורבות רבה ומעמיקה של שירותי הרווחה ושל בית המשפט בשוודיה.

9.         ביום 6/11/08 קבע בית המשפט בשוודיה כי המשמורת הזמנית על ילדי הצדדים, תהיה בידי התובע ונקבעו הסדרי ראיה עם הנתבעת (נספח א' לכתב התביעה).

10.        המאבק המשפטי הממושך והקשה בין הצדדים, נמשך מספר שנים.