חזקת שיתוף במשק בו לבעל מעמד 'בן ממשיך'

פסק דין

ענינו של פסק דין זה חלוקת רכוש במשק בו לבעל מעמד 'בן ממשיך'.

 רקע 

הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י ביום א' בכסלו תשנ"ג (26.11.1992) ולהם שתי בנות, כיום בגירות.

הצדדים התגוררו מתחילת הנישואין במשק אשר הורי האיש רשומים בו כבעלי הזכויות. הורי האיש הצהירו בשנת 1989 כי האיש הוא בן ממשיך במשק, וביום י"ג באייר תשמ"ט (18.5.89) נרשם ואושר המינוי בסוכנות היהודית. הודעה על מינוי בן ממשיך אושרה ונרשמה במנהל מקרקעי ישראל ביום ב' בסיון תשמ"ט (5.6.89).

אביו של האיש נפטר בשנת 2000 ואימו בשנת 2003, אך עד היום האיש טרם נרשם כבעל זכויות במשק.

בשטח המשק נמצא עסק של צימרים שהקימו הורי האיש, והצדדים המשיכו את תפעולו לאורך השנים. מאז שנת 2007 האישה מנהלת את עסקי הצימרים.

בשנת 2007 יחסי הצדדים עלו על שרטון והאיש עזב את בית המגורים המשותף. מאז הפירוד התגורר האיש זמן מה מחוץ למשק, אך הוא חזר ועד היום הוא מתגורר באחד מהצימרים במשק. במהלך השנים בני הזוג ניסו לחזור לשלום בית. 

בתאריך ו' בחשון תשס"ח (18.10.07) הגיש התובע לביה"ד הרבני את התביעה הראשונה. במסמכי התיק נמצאת תביעת האישה לשמירת זכויות במשק שהוגשה לבית המשפט לענייני משפחה בחודש נובמבר באותה שנה, כדלהלן:

נישאו כדמו"י בתאריך א' בכסלו תשנ"ג (26.11.1992),

האישה שילמה לנושים של הבעל כספים רבים מכספה במשך השנים.

הצדדים התגוררו בנחלה הרשומה על שם הורי התובע בב' והאישה השקיעה בו רכוש רב בעניינים הבאים: שדרוג חדרי האירוח הכולל מפרט מיטלטלין מפואר בסך 850,000 ש"ח, שיפוץ בית ההורים המשמש כחדרי אירוח, בית הצדדים במשק, שלד גדול למבנה שבנו הצדדים, מסעדה שכעת סגורה אבל בעלת פוטנציאל כלכלי, חדרי אירוח שהמסוגלות הכלכלית במימוש 30% מהם תניב רווחים של למעלה מ 50,000 ש"ח בחודש.

עד כאן מתוך כתב התביעה שהגישה האישה בשנת 2007.

התובע דרש לכרוך את נושא הרכוש בתביעת הגירושין שהגיש, אך לאחר מכן הגיעו הצדדים להסכמה להעברת נושא הרכוש לסמכות בית המשפט. למעשה לא התקיימו דיונים כלשהם בבית הדין וההליך הרכושי התנהל בבית המשפט לענייני משפחה.

ביום כ' בטבת תשע"ד (23.12.2013) חתמו הצדדים על הסכם זמני אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום כ"ה בכסלו תשע"ה (17.12.2014). בהסכם הוסכם כי האישה תישאר להתגורר במשק ולנהל את עסק הצימרים, כי היא תקבל את כל הכנסות המשק ותישא בכל ההוצאות וכי תשלם לאיש דמי שימוש בסך של 5,000 ש"ח לחודש. ההסכם היה בתוקף עד ליום י' בטבת תשע"ה (1.1.2015) והתיק בבית המשפט נסגר.

ההליך הנוכחי

ביום ד' באלול תשע"ו (7.9.16), הגיש האיש תביעת גירושין כרוכה, במסגרתה ביקש להצהיר כי משק ... בב' הידוע כגוש [...] חלקה [...] (להלן: "המשק") הינו שלו, וכן להורות על סילוק האישה מהמשק. בכתב התביעה הוא מבקש שהאישה תצא מהנחלה שכן הוא היורש היחידי בה והם פרודים זה 10 שנים. האישה, לטענתו, חיה עם גבר זר ורק כשהבנות חוזרות מהצבא היא חוזרת להשתכן בנחלה, שהוא בן ממשיך בה משנת 1989.

האישה טענה שהסמכות בנידון נתונה לבית המשפט, ובית הדין קבע שהסמכות נתונה בידיו. האישה הגישה תביעה נגדית ביום ד' בניסן תשע"ח (20.3.2018), במסגרתה עתרה להצהיר עליה כבעלת מחצית מהזכויות במשק או זכאותה למחצית שוויו, ולחלופין להחזר השקעות והשבחות במשק, שכר עבודה ופיצויים. בנוסף עתר האיש לחייב את האישה לשלם לו את רווחי המשק מאז הקרע בין הצדדים.

כתב ההגנה מטעם הנתבעת הוגש בתאריך י"ב בחשון תשע"ח (1.11.2017). לטענת הנתבעת הובטח לה טרם נישואיה כי תתחלק עם הבעל בשווה בנחלה, שכן הוא בן ממשיך יחיד. היא הציגה ראיות רבות לכך שניהלה את חדרי האירוח ועבדה בהם שנים רבות אחר פטירת אם התובע בשנת 2003, העסק על שמה, חוזה השכרת המשק החקלאי למר ר' הוא בחתימת ידי שני הצדדים, הרישום באגודה על שם שני הצדדים והניהול הוא בעיקר שלה, גם במכתב ששלח לה מר ב' (הבעל) הוא מתייחס לקרקע שהם עתידים לקבל בהרחבה, כקרקע משותפת.