חזקין ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח'

פסק דין

עניינה של התובענה בסכסוך ארוך שנים בין התובעים לנתבעים 6-2 בעניין מגרש המצוי ברחוב המוסכים 8 בירושלים והידוע כחלקות 319 ו- 316 בגוש 30130 (להלן: "המגרש" ו"החלקות", בהתאמה). ההתדיינות בין הצדדים בנוגע לחלקות החלה בשנת 1996, עת פנו התובעים בדרישה לסילוק ידם של הנתבעים מחלק מהמגרש, והמשיכה בסדרת הליכים נוספים בבתי המשפט השלום והמחוזי. זו הפעם עוסקת התביעה בקו הגבול שבין החלקות, ובטענה של התובעים כי יש להורות על רישום הגבול בהתאם לקביעות בתי המשפט בעבר תוך התעלמות מתצ"ר 870/11 (תכנית לצרכי רישום; להלן: "התצ"ר"), שאושר על ידי הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים ונרשם בלשכת רישום המקרקעין ביום 25.7.12.

הצדדים העלו טענות בכה ובכה, כאשר התובעים טוענים כי התצ"ר שגוי מעיקרו ומשיגים על ההליך בו נרשם ואילו הנתבעים טוענים כי הוא תואם את התכנית המאושרת. לצורך הבהרת הטענות הוזמנו לקדם המשפט מספר גורמים מקצועיים שהיו מעורבים בהכנת התצ"ר. לאחר שמיעתם הסכימו הצדדים להצעת בית המשפט (מי במהלך אותו דיון עצמו ומי כחלוף ימים מספר) ולפיה לסיום המחלוקת שבין הצדדים ייקבע כי הגבול בין החלקות 319 ו- 316 יועבר באופן שהמבנה המצוי ברובו המכריע על חלקה 319 על פי תצ"ר 870/11 (והיה מצוי במלואו בשטח חלקה זו בתצ"ר הקודם) יכלל כולו בשטח חלקה 319, ואילו קו הגבול ביתר רוחב החלקה (בחצר) יעבור בהתאם לקו שבתצ"ר 870/11 המאושר. להסכמה זו ניתן בזה תוקף של פסק-דין. יוער כי מדברי הגב' קון, יועצת תשתיות ומדידות בעיריה, עלה שאם תינתן לכך הסכמת הצדדים – תוכלנה הרשויות לקדם תיקון מעין זה בפרוצדורה "פשוטה ומהירה יחסית". יש לקוות כי כך ייעשה.

עוד הסכימו הצדדים כי בית המשפט יפסוק במחלוקת שביניהם בשאלה אם יש לפסוק דמי שימוש ראויים "עבור השימוש [שעשו התובעים] בשטח המבנה מחודש יולי 2012 ועד היום" (קודם לחודש יולי 2012 עמד בתוקפו מעשה בי-דין שמנע דרישה מעין זו), וזאת לאחר הגשת סיכומים קצרים. הגשת סיכומי הצדדים בסוגיה זו הושלמה היום.

הנתבעים הפנו בסיכומיהם לחוות-דעת שהוכנה מטעמם במסגרת הליך אחר בנוגע לשווי השימוש בקרקע, ודרשו פיצוי הן בגין השימוש במבנה והן בגין השימוש בחלק מהחצר (שלא בהתאם להסכמה הדיונית שעסקה בשימוש בחלק משטח המבנה, ואף לא בהתאם לתוצאה המוסכמת של החלוקה). עוד טענו כי יש לחייב את התובעים בעלויות הכרוכות בתצ"ר החדש ובהקמת גדר חדשה. התובעים טענו שאין מקום לחיוב כלשהו על רקע הטענות שהעלו לגוף העניין כנגד התצ"ר.

הפשרה שהוצעה לצדדים וזכתה לקבל תוקף של פסק-דין, לא באה אלא על מנת שניתן יהיה לסיים את הסכסוך הממושך, וזאת תוך שקלול טענות הצדדים לגוף העניין. במסגרת זו ניתן משקל לטענות כנגד ההליך במסגרתו נרשם התצ"ר; לוח הזמנים במסגרתו נעשה הרישום והיחס בינו לבין פניות התובעים; ואף התהיות לגופו של עניין בדבר ההגיון בהעברת קו חלקה בתוך מבנה העשוי כיחידה אחת. כנגד אלה עמדו הדברים שהעלתה הגב' קון בעדותה, בנוגע לתכנית המאושרת המקורית (שהוצגה), ועובדת הרישום ומשמעותה. קבלת הטענה לפיה על התובעים לשלם לנתבעים את מלוא דמי השימוש הראויים בשל השימוש שעשו במבנה בתקופת הביניים, ואשר נותר במלואו ברשותם במסגרת הפשרה, אינה עולה בקנה אחד עם הבסיס הרעיוני להצעה שנשתכללה לכלל פשרה. חיוב התובעים בתשלום דמי השימוש יהווה גם מעין "הכרעה זוטא" בטענות שבין הצדדים, כאשר מטבע הדברים קיים קושי מובנה בנסיון להכריע בשלב מוקדם של התובענה בין הטענות שעה שהראיות לא נפרשו במלואן בפני בית המשפט, וכאשר קשה לנבא מה היו תוצאות ההליך לו היה מוכרע לגופו.

לפיכך הגעתי לכלל מסקנה לפיה יש לתת תוקף של פסק-דין להסכמת הצדדים בעניין מיקום גבול החלקה, ואין להורות על חיוב כספי נוסף כלשהו.

הטיעון שהעלו הנתבעים בעניין הנשיאה בעלויות התצ"ר והגדר לא נכלל במסגרת ההסכמה הדיונית, ולפיכך אין מקום להכרעה בשאלה זו. מצאתי עם זאת לנכון לחוות-דעתי, אף שלנוכח היקף ההסכמה הדיונית אין בה כדי לחייב את הצדדים, כי מאחר ומדובר בהסכם פשרה שבו לא זכה איש מהצדדים ב"מלוא תאוותו" - יחול הכלל הרגיל לפיו ישאו הצדדים בעלויות מעין אלה בחלקים שווים.

המזכירות תשלח העתק מפסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, כ' טבת תשע"ד, 23 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: